ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 15 · פסוק 8

"וברוח אפיך". תרגם אונקלוס: ובמימר פומך. והוא כמסתבר כדי להימנע מהאנשה, כדרכו בקודש. אך לא ידעתי, מה תיקן כאן. (פ' בשלח תשנ"ו) והרי תשובת הרב רפאל בנימין פוזן שי': לסילוק ההגשמה הכפולה שבצירוף "וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ" המייחס לבורא אבר־גוף (אַפֶּיךָ, חוטם) ובנוסף גם פעילות פיזיולוגית (וּבְרוּחַ, נשיבת אויר מהנחיריים) תרגם אונקלוס "וּבְמֵימַר פּוּמָךְ"; המרת הנשיבה במושג המופשט "מֵימַר" מסלקת ממילא גם את החוטם. עם זאת "וּבְמֵימַר פּוּמָךְ" (המיוסד על "וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם", תהלים לג, ו) תמוה, שהרי המיר אַף בפֶּה, כקושית יא"ר: "ואיך כינה אף בפה ודרכו לברוח מזה?" והניח בצ"ע. ומכיון שכל התירוצים שנאמרו דחוקים, מסתבר שבתרגומי לשון שירה אין אונקלוס נמנע מהגשמה. (מתוך ספר "פרשגן" - ביאור חדש לתרגום אונקלוס - בכתיבה)

רש"י ד"ה וברוח אפיך, ...כמו רצון מגזרת רצה, וכן חמה מלשון חמימות וכו'. מגמתו של רש"י היא להסביר את יו"ד הרבים שב"אפיך", כאומרו: "...משני נחירים של אף", וכל הדוגמאות הרבות שהוא מביא הן כדי להראות שפעמים רבות הכתוב מדבר כביכול בשכינה דוגמת מלך בשר ודם, ועל כן אין קושי בכך שהדוגמאות בלשון יחיד. (פ' בשלח תשס"א)

רש"י ד"ה כמו נד, כתרגומו - כשור, כחומה. ד"ה נד, לשון צבור וכנוס, כמו "נד קציר ביום נחלה" (ישעיה יז, יא) וכו'. ולא ידעתי, מה מוסיף רש"י בדיבור השני שאפשר לראות בו ביאור לאונקלוס. ואם תאמר שמתכוון לביאור אחר, למה לו ד"ה חדש, ולא "דבר אחר"? (פ' בשלח תשס"א) וראה הערה 43 ב"רש"י השלם" על אתר שכתב: נראה שאין כוונת רש"י ש"נד" הוא עצמו שם נרדף לכינוס וצבירה, כמו ערימה, אלא ש"נד" הוא כינוי לחומה הנוצרת על־ידי כינוס וצבירה.