ברכת אשר על התורה · בראשית · פרק 4 · פסוק 23

"...שמען קולי... האזנה אמרתי". הרי לך ששני הפעלים האלה משמעותם שוה, וזה קצת קשה על הספרי לריש פ' האזינו - "משה אמר, האזינו השמים ותשמע הארץ, וישעיה אמר (א, ב) שמעו שמים והאזיני ארץ, כדי לתת האזנה ושמיעה לשמים והאזנה ושמיעה לארץ", כלו' משמעותם שונה. (פ' בראשית תשס"ג)

רש"י ד"ה שמען קולי. שהיו נשיו (לשון רבים) פורשות ממנו מתשמיש וכו'. וקשה לי. (א) והרי קודם (יט, ד"ה שתי נשים) אמר, "כך היה דרכן של דור המבול, אחת לפו"ר ואחת לתשמיש. זו שהיא לתשמיש משקה כוס של עקרין" וכו', ולמה אפוא פרשה ממנו זו של תשמיש (ב) למה רש"י חוזר על עניין פרישת ב' הנשים עוד פעם להלן (כד, ד"ה שבעים ושבעה)? (פ' בראשית תשמ"ז) (ג) ובוודאי קשה (מצאתי על פתק משנת תש"ה), כיצד אומר רש"י (יט, ד"ה שתי נשים) אחת לפו"ר, והרי שתיהן ילדו, כמפורש בפס' כב כאן. ור' מה שכתבתי למעלה (פס' יט), ור' ביאור שפתי חכמים שם, שדבריו יפים גם לשאלה (א).

ובעצם קשה התמונה המצוירת כאן, תובל קין מושך את אביו הסומא, וכשהוא רואה כעין חיה, הוא אומר לסומא זה למשוך בקשת - כלום ענינו של סומא הוא זה? (פ' בראשית תשמ"ט)

רש"י ד"ה שמען קולי, ...וכי איש אשר הרגתי? לפצעי הוא נהרג וכו'. ניסוח דברי קין שבפי חז"ל עולה בהרבה על ניסוח דבריהם של דברי ממשלת ישראל בימים טרופים אלה, אך מה לעשות והם אינם רוצים ללמוד חומש עם רש"י. (פ' בראשית תשס"א)