"והיה ביום הנחילו את בניו" וגו'. לכאורה זה מקור דין צוואה. (פ' כי־תצא תש"ס) באשר לעריכת צוואה, מן הראוי לציין כי מוטב היה להמנע מכתיבת צוואה, כמובא ב"פתחי חושן" (חלק ח הלכות ירושה ואישות עמ' קסח): מי שיש לו בנים תלמידי חכמים יראי שמים והולכים בדרך התורה, והוא סמוך ובטוח שלא יריבו ביניהם בענייני הירושה, וגם אין חשש מצד דינא דמלכותא, נראה שמעיקר הדין מוטב שלא לערוך צוואה, ויניח הירושה לבניו או ליורשיו שיעשו על פי דין תורה בדרך של כבוד ואחוה ושלום, ואף אם רוצה להיטיב עם אחד מהבנים או לבנותיו, אם יודע שישמעו לקולו, מוטב שיעשה כן דרך בקשה לבניו שיעשו כך וכך, ויסביר להם הנימוקים לבקשתו, בכדי שיעשו רצונו בדרך של כבוד ויקיימו בזה גם מצוות כיבוד אב, וזה עדיף מלעשות דרך צוואה. ומכל מקום ידוע מכמה וכמה גדולים שעשו צוואה בעניינים רוחניים, והוא כדי לעורר ולהזהיר את בניו שינהגו על פי דרכי התורה והיראה ולהדריכם כפי רוחו ודרכו בקודש, ויש דברים שקשה להביע בעל פה, ולכן עשו זאת דרך צוואה. וכן נראה ב"פלא יועץ" ערך צוואה, שכשמשאיר לבניו דרך צוואה עושה עליהם יותר רושם, ומכל מקום נראה שאם יודע בודאי שצוואתו לא תועיל בענין זה, מוטב שלא לכתוב. (הראני הרב דורון אלון שי')
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · דברים · פרק 21 · פסוק 16
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425