ברכת אשר על התורה · דברים · פרק 21 · פסוק 18

במסכת סנהדרין (עא ע"א) ישנה מחלוקת. הגמרא מביאה שיטות תנאים הסוברים שדין בן סורר לא היה מעולם וגם לא עתיד להיות. לעומתם מובאים דברי רבי יונתן (י"ג יוחנן) שקובע: "אני ראיתיו וישבתי על קברו". וחשובים בהקשר זה דבריו של בעל ה"חתם סופר" על אתר (ד"ה כי יהיה לאיש). לדבריו, אילו היה בן סורר ומורה נהרג, היו כל ההדיוטים מרננים ומערערים על משפטי ה': מה עשה העלם הזה ולמה יומת, הרי יבואו ימים אחרים שהוא ייטיב דרכיו? על כן כתבה התורה דינו של בן סורר ומורה, כי ה' יתברך יורד לסוף דעתו. מכל מקום תלתה התורה הדבר בהרבה תנאים, באופן שקרוב לודאי שלא יזדמנו כל התנאים באיש אחד, ובפרט תנאי זה, שאם אמו אינה רוצה לא נעשה בן סורר ומורה, וכיון שאמו אשת יפת תואר (ראה סנהדרין קז ע"א), בודאי היא לא תרצה, כמו אמו של אבשלום. והרי סופו היה שיצא לתרבות רעה, וגרם מה שגרם. והבריות אומרות: הלא טוב היה אם היה נהרג בקטנותו ולא היה בא לידי מידה זו. מכאן רואים אמיתת תורתנו הקדושה. וזה מה שאמר רבי יונתן 'אני ישבתי על קברו של אותו שהיה ראוי למות זכאי בקטנותו, ומת חייב בגדלותו', דהיינו אבשלום. (תש"ד)

רש"י ד"ה ומורה, מסרב בדברי אביו. ע"כ. קשה לי: למה אין רש"י מוסיף: ואמו, והרי כל עניין בן סורר ומורה מבוסס על אי ציות לשני ההורים? וכתוב במפורש בהמשך - "איננו שומע בקול אביו ובקול אמו". (פ' כי־תצא תשנ"ט) ואכן בדפו"ר נוסף: ואמו.

רש"י ד"ה ויסרו אתו, ...הגיעה תורה לסוף דעתו וכו'. ואילו אצל ישמעאל נאמר (בראשית כא, יז) "באשר הוא שם", וראה שם "שפתי חכמים" (אות פ) וכאן (אות נ). וזכורני אחד ה"שמועסים" הראשונים ששמעתי בארץ, בישיבת "תפארת ישראל" בחיפה (התרצ"ט), כשראש הישיבה הרב מאיר דוב רובמן זצ"ל הזמין את הרב אשר קירשטיין זצ"ל, רבה של עפולה לדרוש, ששאל שאלה זו על הנפקא מינה בין ישמעאל ובן סורר ומורה, והעמיד את הכל על כך שכאן יש התחלת מעשה רע ושם אין, אך לא הזכיר לא רא"ם ולא "שפתי חכמים". (פ' כי תצא תשמ"ח)

ודברי "מנחת יהודה" (המובאים ב"שפתי חכמים") שמחלק בין בית דין של מעלה, שאינם דנים אדם על שם סופו, לעומת בית דין של מטה שכן דנים, אינם נהירים, כי מתקבל יותר על הדעת שדווקא בדיני שמים יהיה האדם נידון על שם סופו ולא בדיני אדם. (פ' כי־תצא תשנ"ב)

עתה קשים לי גם דברי בעל "שפתי חכמים" שמחלק בין בן סורר ומורה שיש בו התחלת מעשה רע לישמעאל שעוד לא התחיל במעשהו הרע: הרי רבי ישמעאל אומר (בתוספתא סוטה פ"ו, ה"ו): למה נאמר (בראשית כא, ט) "מצחק", שמדובר בשפיכות דמים, ומה זה פחות תחילת מעשה מן אכילת בשר וכו'? (פ' כי־תצא תשנ"ט) וראה תירוצו של המהר"ל ב"גור אריה" לספר בראשית (כא, יז). לדבריו, התורה קבעה שאסור לנהוג בזלילה וסביאה, והעונש על הנהגה זו הוא סקילה, ובן סורר ומורה עבר על איסור זה ונענש על כך כפי שכל חוטא שעבר על ציווי התורה נענש על מעשהו. הערת הרב איתן שנדורפי שי': המהרש"א במסכת ראש השנה (חידושי אגדות טז ע"ב) מתרץ שבן סורר ומורה נידון על שם סופו של עצמו, אבל ישמעאל לא נידון על שם הסוף כי אין מדובר בסופו של עצמו אלא בסופם של בניו.