ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 7 · פסוק 19

רש"י ד"ה אמר אל אהרן, לפי שהגין היאור על משה שנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו, לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה על ידי אהרן (שמות רבה ט, י). ע"כ. ובדומה להלן (ח, יב ד"ה "אמר אל אהרן"): לא היה העפר כדאי ללקות על ידי משה וכו' (שמות רבה י, ז). ע"כ. משום מה חשבתי תמיד, בלא לדייק בכתובים, שמשה רבנו ע"ה על דעת עצמו עשה כן, והנה רק עתה שמתי לב שבציוויו ית' עשה. הרי לך שהכרת טובה מעין מצוות עשה היא, ולא סתם מדה טובה. ואמרתי את הדבר לפני רבו של קיבוץ חפץ חיים ולפני ידידי ר' משה ריינמן שי', ונראה להם.

וראה מה שכתבתי להלן (ח, א; כב, ל) וראה גם דברים (כג, ח וכו, ג) ומה שכתבתי שם. (פ' וארא תשס"ב)

לרגל הבר מצוה של אביתר שי' קראתי לפני הבנים והנכדים מדברי חז"ל (מדרש הגדול, מובא ב"תורה שלמה" אות פח) על הפסוק "אשר לא ידע את יוסף" (א, ח), וכה דבריהם: "לא ידע את יוסף" - כמו שלא ידע את יוסף, שהרי הביא את הכסף ביתה פרעה, וקנה כל אדמת מצרים לפרעה ותיקן עליהם מס, שנאמר "ונתתם חמישית לפרעה" (בראשית מז, כד), לפיכך כתוב "אשר לא ידע את יוסף". וכשם שכפר ביוסף דכתיב "אשר לא ידע את יוסף", כך כפר בבורא הכל, שהרי אמר לו יוסף "את אשר האלהים עושה הגיד לפרעה" (שם מא, כה), והוא אמר "לא ידעתי את ה'" (ה, ב). ארורים הם הרשעים שהם כפויי טובה, שכופרין במי שעשה עמהם טובה. ע"כ. ולעומת מנהגם של אלה הארורים מקובל כי בדרשות הבר־מצוה פותח החתן בדברי תודה להוריו ומוריו, והמשפטים מקובלים בכל החוגים. על החובה של כל אחד להכיר טובה למי שעשה עמו טובה ובפרט להוריו, מרחיב בעל "ספר החינוך" את הדיבור, כמובא להלן (כ, יב). (פ' שמות תש"ס, בר מצוה של אביתר שי')

"קח מטך ונטה ידך". לכאורה הכוונה כפי שנאמר במפורש להלן (יד, טז) "ואתה הרם את מטך ונטה את ידך", כלומר הציווי הוא להטות את היד אשר בה נתון המטה. ואולם לאורך שתי הפרשיות (וארא ובא) לא נאמר במפורש, אם נצטוה המחזיק במטה להחזיקו ביד הנטויה, או שמא - להטות יד אחת בשעה שהמטה נתון ביד האחרת, אף כי אפשרות זו אינה מסתברת ביותר. וכדאי לבדוק באורח שיטתי. (פ' וארא תשנ"א) וראה מש"כ למעלה (ד, ב).