רש"י ד"ה ושנאה האיש האחרון, הכתוב מבשרו שסופו לשנאותה וכו'. לכאורה צריך לומר ששנאתו של הבעל השני מובטחת, כי "ערות דבר" (פסוק א) היא פגם אובייקטיבי, ולכן ו'שנאה' כמו הראשון. שאם לא תאמר כן, לא יובן, על סמך מה רש"י "מבטיח" שסופו לשנאותה. ורק אם נאמר כך, אפשר להבין את לשון הכתוב "וכתב לה" (פסוק א), כלומר מצוה שיכתוב לה גט כריתות. (פ' כי־תצא תשמ"ט)
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · דברים · פרק 24 · פסוק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אך אם כך, יהיה הבעל הראשון אסור להחזירה רק אם אמנם היתה סיבה אובייקטיבית לאי מציאת החן שבפסוק א, ולא במקרה שחלה התנכרות בין בני הזוג, וכזה לא שמענו. (פ' כי־תצא תשנ"ה)
ואם אמנם הסיבה שלילית־אובייקטיבית, מדוע היה השני מותר לקחתה? (פ' כי־תצא תשנ"ז) מבואר בגמרא (גיטין צ ע"ב) שראוי השני למות על שהכניס מרשעת אל תוך ביתו. ואם יזכה תגרום לו זכותו שישאנה ויוציאה מביתו.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425