ברכת אשר על התורה · דברים · פרק 24 · פסוק 4

"...אחרי אשר הֻטמאה" וגו'. לא ידעתי למה יקרא הכתוב מצב זה כך, והרי הכול נעשה בהיתר גמור. ואם ביטוי זה בא כדי לאפשר לרבות סוטה שנסתרה, כדברי רש"י על פי יבמות (יא ע"ב), עדיין קשה למה יקרא הכתוב בשם זה - "הטמאה" - זו שעשתה כדין. (פ' כי־תצא תש"ן)

אלא אם כן נקבל את פירושו של ראב"ע על אתר האומר בקיצור גאוני - "כנגד בעל ראשון", כלומר יש כאן עניין סובייקטיבי בהחלט. וראה רמב"ן על אתר בסוף הדיבור "...וטעם הלאו הזה, כדי שלא יחליפו נשותיהן זה לזה, יכתוב לה גט בערב ובבוקר היא שבה אליו". אלא שלפי זה קשה להבדיל בין גרושה שזינתה לגרושה שנישאה לאחר. (פ' כי־תצא תשנ"ה) וראה תוספות (יבמות יא ע"ב ד"ה מאי). לדבריו, מלשון "הטמאה" למדו חז"ל שאין מדובר רק על נישואין שניים אחרי שהתגרשה, שהם בהיתר גמור, אלא אזהרה יש כאן גם לאיש שלא יבא אל אשתו אחר שנטמאה וזינתה תחתיו. (ומה שכתב רש"י "נסתרה", כך לשון הספרי שנקט לשון נקיה. אך אין עוברים על הלאו הזה אלא כשזינתה ודאי, כמבואר ב"ספר הזכרון").

חזקוני ד"ה אחרי אשר הטמאה, בשכבת זרע של בועל. ע"כ. צריך לומר על־ידי בעילה אחרי קידושין, שהרי אם זינתה אחר גירושיה, מותרת לחזור לבעל הראשון, וכפי שכתב החזקוני בפירושו לפסוק ב (על פי סוטה יח ע"ב). ואם כן הדבר, מאוד קשה להבין את ההבדל בין שני המצבים, בזה אסורה ובזה מותרת. (פ' כי־תצא תשנ"ה) הערת הרב איתן שנדורפי שי': נראה לי שדווקא דבר שנראה מותר, צריך יותר לאסור, כרמב"ן.