ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 33 · פסוק 4

רש"י ד"ה איש עדיו, ...כתרים שניתנו להם בחורב, כשאמרו נעשה ונשמע. ע"כ. והוא על־פי שבת פח ע"א. ודברי רש"י קשים קצת, שהרי לכאורה מדובר שם בכתרים רוחניים ולא גשמיים, וודאי משמעות הדברים היא כפי שמנסחם ר"ע ספורנו להלן (בפסוק ה): אותה ההכנה הרוחנית הנתונה לך באותו המעמד הנכבד - הורידה מעליך! ע"כ. יתרה מזאת - בפסוק הבא (ה) ישנו ציווי "ועתה הורד עדיך מעליך" - והרי כבר הסירו כתרים שניתנו להם? וראה דברי בעל "שפתי חכמים" שם (אות ח). (פ' כי תשא תש"ן)

ונראים דברי רמב"ן שעדי הוא תכשיט, ומשהודיע ה' שלא ישרה עוד שכינתו בתוך בני ישראל, אלא יסתפק בשליחת מלאך לפניהם, וגם זה רק עד שיגרש את האומות, אך לאחר שירשו את הארץ אין מובטח להם עוד סיוע זה, הורידו ישראל את התכשיטים מעליהם ונהגו כאבלים.

בהמשך דבריו מביא רמב"ן את פירושו של אונקלוס: ואונקלוס שתרגם "עדי": תקון זין, דעתו כדברי האומר בשמות רבה (מה, א): "זינאות חגר להם", כלומר שחגר להם הקב"ה בשעת מתן תורה כלי זיין להנצל מכל פגע ומלאך המות... והנה ישראל קבלו עליהם את המיתה ברצון נפשם מפני עונש העגל. וזה ענין תשובה גדולה וחרטה בחטאם. ע"כ. לפי אונקלוס לא היתה כאן הסרת תכשיטים גרידא כביטוי לאבל, אלא היו ישראל מוכנים למות בגלל חטאם, וכדי לבטא זאת, הסירו את כלי הנשק מעליהם. אכן תשובה גדולה היא זו! (פ' כי תשא תשנ"א)