ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 10 · פסוק 25

"גם אתה תתן בידנו... וגם מקננו ילך עמנו". לכאורה היה מקום לצפות לסדר הפוך בדברי משה: "גם מקננו ילך עמנו... וגם אתה תתן בידנו" וגו'. כלומר בנוסחת לא זו אף זו. וצ"ע. ובוודאי שצריך לשאול כך לפי דברי רש"י לפסוק כה. (פ' בא תשנ"ה) וראה "העמק דבר" על אתר שפירש כרש"י - "גם אתה תתן בידנו - לא די שמקננו ילך עמנו, אלא גם משלך" - והוסיף וביאר: "וגם מקננו ילך עמנו - לא רק צאן ובקר מעטים ילכו עמנו אלא עדרים שלמים - מקנה". וב"דעת מקרא" ביאר: "גם אתה תתן בידנו - לא זו בלבד שלא נשאיר אצלך את מקננו, אלא אף נקח ממך בהמות לזבחים ועולות. ועוד זאת: אל תאמר בלבבך, שנקח ממך בהמות לקרבן, ואת מקננו נשאיר כאן. לא כן יהא, אלא... 'וגם מקננו ילך עמנו'".

"ויאמר משה גם אתה תתן בידנו זבחים ועלת". אבל לא מצינו איזכור מפורש של קיום דבר זה, וראה רש"י להלן (יב, לא) ד"ה ולכו עבדו וגו', כדברכם, שפרעה התכוון באמרו "גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם" לאמור כאן. (פ' בא תשמ"ו)

"זבחים ועלת". דומה שמסורת הקרבת קרבנות מן החי אצל האבות לא היתה בולטת ביותר, כפי שמשתמע מן האמור להלן (כו) "ואנחנו לא נדע מה נעבד" וגו', ואם כן קצת קשה שמשה רבנו ע"ה פונה אל פרעה ומשתמש במונחים ייחודיים אלה, מכל מקום מן הכתוב להלן (יח, יב - "ויקח יתרו חתן משה עלה וזבחים לאלהים") משמע שמושגים אלה של "זבחים" ו"עולות" היו ידועים אף לפני מתן תורה, ואף בקרב אומות העולם. (פ' בא תשנ"ו) וכך העיר ר' חזקי פוקס שי': קרבן "עולה" נזכר לראשונה כשנח יצא מן התיבה, שם מפורש שהעלה עולות (מה שאין כן אצל קין והבל, אצלם לא נזכרו המושגים עולות וזבחים).

הפעם השניה היא בעקדת יצחק - יצחק אבינו שואל את אביו (בראשית כב, ז): "הנה האש והעצים ואיה השה לעלה", נמצא שהנחת היסוד שלו היתה שקרבן פירושו "עולה", כלומר הקרבן נשרף כולו על גבי המזבח.

הביטוי "זבח" מופיע לראשונה אצל יעקב (בראשית מו, א): "ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק". וראה דברי רמב"ן שם שהביא מדברי חז"ל במסכת זבחים, שאצל בני נח לא היה קיים המושג "זבחים", והוא חידוש שחידש יעקב אבינו. עיין שם ברמב"ן שביאר מדוע דווקא יעקב חידש חידוש זה.

ולהלן (יח, יג) לגבי יתרו, כתב רמב"ן: ואמר עולה וזבחים לאלהים, בעבור שיתרו עדיין לא ידע ה'. ע"כ. נמצא שלפי הרמב"ן העלאת זבחים היא אמנם חידוש של יעקב אבינו, אלא שמשנתחדש חידוש זה, התפשט גם בין העמים, ועל־כן גם קודם שיתרו התגייר, כבר הקריב זבחים. וכך גם אצלנו. על כך הוסיף ר' גרשון באס שי': ניתן לומר שהאמור להלן (כו) "ואנחנו לא נדע מה נעבד" וגו', פירושו - איננו יודעים מהי הכמות הדרושה לנו, מכל מקום מסורת הקרבת הקרבנות היתה ידועה להם.