ברכת אשר על התורה · בראשית · פרק 47 · פסוק 4

"...לגור בארץ באנו". ואולם בסוף הפרשה (מז, כז) נאמר "וישב ישראל בארץ מצרים" וראה "כלי יקר" שם שכתב: כל פסוק זה באשמת בני ישראל הוא מדבר כי הקב"ה גזר עליהם כי גר יהיה זרעך, והמה בקשו להיות תושבים במקום שנגזר עליהם גרות... הפסוק מאשימם על ישיבה זו שבקשו אחוזה בארץ לא להם, ולא כך אמרו אל פרעה "לגור בארץ באנו", מלמד שמתחילה לא ירדו להשתקע שמה אלא לגור כמדייר בי דיירא ועכשיו חזרו מדבריהם, וכל כך נשתקעו שמה עד שלא רצו לצאת ממצרים, עד שהוצרך הקב"ה להוציאם משם ביד חזקה, ואותן שלא רצו לצאת מתו בשלושת ימי אפילה. אבל בתורה שלמה על אתר (אות עב) הביא מדרש תדשא (יז) וז"ל: הארץ היתה אוחזת בהם ותופסת אותם ואלו היו מבקשין לצאת מתוכה קודם לכן לא היו יכולין עד שבא הקץ שהם חייבים, לפיכך כתיב "ויאחזו בה" כאדם שבעל כרחו אחוז בה. ובזה סרה האשמה מעל בני ישראל. (פ' ויגש תשנ"ג) ור' דברי "שם משמואל" בדרשה (שנת תרע"ה ד"ה וישב ישראל) שהביא דברי ה"כלי יקר" וכתב: ואני אומר שריה ליה מריה שהעמיס גנות בקדושי עליון אלו... . ור' שם מה שהקשה עליו. ור' "שמעתין" גליון 144 עמ' 42 מאמרו של הרב איתן שנדורפי שי' - מדוע לא שבו יעקב ובניו לארץ כנען אחרי הרעב? ור' מש"כ להלן (יח).