רש"י ד"ה את הכבש אחד, אף על פי שכבר נאמר בפרשת ואתה תצוה "וזה אשר תעשה" וגו' (שמות כט, לח), היא היתה אזהרה לימי המלואים, וכאן צוה לדורות. ע"כ. וראה רמב"ן לפסוק ב המקשה מן האמור שם (כט, מב) "לדרתיכם". הרי שלא היתה האזהרה שם לימי המלואים בלבד, אלא לדורות, והיא היא מצוות תמידים האמורה כאן. (פ' פינחס תשנ"ח) וראה "משכיל לדוד". לדבריו, אין כוונת רש"י לומר שעיקר המצוה האמורה בספר שמות - הקרבת שני כבשים בכל יום - היא אזהרה לימי המלואים בלבד, אלא הכוונה היא שפרטי המצוה שנאמרו שם וחזרו ונשנו כאן (הציווי על הקרבת כבש אחד בבוקר ושני בין הערבים), אפשר היה לומר שעל אלו לא הקפיד הכתוב אלא בימי המלואים, אבל לדורות עולם יכול להקריב את שניהם בבוקר או את שניהם בערב, לכן חזר הכתוב ופירש כאן שגם לדורות עולם כך יהיה.
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · במדבר · פרק 28 · פסוק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425