ברכת אשר על התורה · ויקרא · פרק 4 · פסוק 15

"וסמכו זקני העדה". פסוק זה עוסק בדין 'פר העלם דבר של ציבור' המובא על ידי אנשי הסנהדרין אם חלילה נעלם דבר הלכה מעיניהם, וטעו והורו באחד מאיסורי כרת שהוא מותר, ועשו הציבור על־פיהם. במקרה זה עליהם להביא פר לחטאת לכפר על הציבור, ולפני השחיטה סומכים זקני העדה את ידיהם על ראש הפר בבית המקדש (ראה הוריות ז ע"ב - ח ע"א). באשר לזהותם של "זקני העדה", מבאר יונתן בן עוזיאל כי מדובר בשנים עשר מאנשי הסנהדרין: ויסמכון תריסר סבי כנישתא דמתמנין אמרכולין על תריסר שבטיא ית ידיהון וכו', וזה שלא כבסנהדרין (יג ע"ב) "סמיכת זקנים... רבי שמעון אומר: זקני - שנים, ואין בית דין שקול - מוסיפין עליהן עוד אחד, הרי כאן שלשה". אך קשה, מה שייך כאן בית־דין שקול, והרי בסמיכה זו אין מקום לחילוקי דעות, ואין זקנים כאן אלא נציגי כלל ישראל, דהיינו י"ב השבטים. ואם באנו ללמוד דווקא ענין מספר חברי בית־דין, למה דווקא מכאן, והרי דברי יונתן בן עוזיאל מסתברים הרבה יותר בהקשר זה. (פ' ויקרא תש"ם) וראה יד רמ"ה שם, שיש לחשוש שמא יפול מום בפר, ויחלקו הזקנים האם הוא מום עובר או מום קבוע, לפיכך צריך שלא יהא בית הדין שקול.