רש"י ד"ה נשך ותרבית, חד שווינהו רבנן, ולעבור עליו בשני לאוין. ע"כ. אין רש"י מבאר לשם מה השינוי בלשון. וראה דברי תוספות (ד"ה למה, בבא מציעא ס ע"ב) שכתב: כיון שהוצרך שני לאוין, אורחא דקרא לכתוב לשון משונה שהוא נאה יותר. ור' שמואל פ. גלברד ב"לפשוטו של רש"י" כתב: נשך ותרבית אינם שני עניינים נבדלים כי אם הכל אחד. בכל נשך יש תרבית, ובכל תרבית יש נשך, רק לגבי הלווה קרוי נשך, כי אחריתו כנחש ישוך לשלם מה שלא לקח (יותר על מה שלקח) וזה גופא קרוי לגבי המלוה תרבית, כי מרבה הונו במה שלא נתן. (פ' בהר בחקתי תשס"ב)
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · ויקרא · פרק 25 · פסוק 36
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וראה רמב"ן על אתר המבחין בין נשך לתרבית. לדבריו נשך הוא, שהמלוה מלוה מאה שקלים על מנת שיתן לו עבור הריבית שלו חמישה שקלים בכל שנה (ריבית זו נקראת נשך מפני שמבצבצת ועולה כנחש). וריבית היא, שמלוה עד זמן מסויים, בו צריך הלווה לפרוע את הקרן ולהוסיף עליה חמישה שקלים ריבית. (פ' בהר בחקתי תשס"ד)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425