רש"י ד"ה אשר יעלה עלה, ...שאם שחט אחד והעלה חבירו, שניהם חייבין. ע"כ. הניחא הרישא המשווה מקטיר אברים בחוץ לשוחט בחוץ, אך הסיפא - מנין להשוות מעשה אחד למעשי שניים? כלומר, ברישא משווה שני עושים, אך בסיפא משווה שתי פעולות שונות, וזה מניין? (פ' אחרי־מות קדושים תשנ"ג) וראה "לפשוטו של רש"י" שכתב: רש"י מפרש כתנא קמא במשנה (זבחים קו ע"א) שחייב על כל מעשה לחוד, על השחיטה ועל ההעלאה, אך שינה במקצת ופירש בפסוק שמדובר בשני אנשים: "שחט אחד והעלה חבירו - שניהם חייבין", כי כך משמע מפשוטו של מקרא (אצל השוחט נאמר "איש איש מבית ישראל אשר ישחט" וכו' (פסוק ג), אבל בפסוקנו, אצל המעלה, נאמר "איש איש מבית ישראל ומן הגר אשר יגור בתוכם אשר יעלה" וכו'. כלומר: גם אם איש מבית ישראל שחט בחוץ והגר בא והעלה בחוץ, שניהם חייבים כרת).
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · ויקרא · פרק 17 · פסוק 8
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425