ברכת אשר על התורה · דברים · פרק 10 · פסוק 10

רש"י ד"ה כימים הראשונים, ...מה הם ברצון, אף אלו ברצון וכו'. קשה לי: הרי רק זה עתה אמר רש"י כן (ראה ט, יח ד"ה ואתנפל לפני ה', בסוף הדיבור), ולשם מה חזרה זו? (פ' עקב תש"ן, תשנ"ד, תשנ"ה) הערת ר' חזקי פוקס שי': לעניות דעתי אין כאן קושי, מכיוון שכאן בא עיקר הדרשה, ושם (ט, יח) רש"י מזכיר רק בדרך אגב את פסוקנו ואת הנלמד ממנו.

"...לא אבה ה' השחיתך". קשה לי: הרי משה רבנו ע"ה עצמו העיד למעלה (ט, יט) "אשר קצף ה' עליכם להשמיד אתכם", וכן (שם, כה) "כי אמר ה' להשמיד אתכם", ועל כן צריך היה לומר שאמנם ביקש להשמידכם ח"ו אלא שבסופו של דבר סלח. שהרי השורש אב"ה פירושו לרצות. השווה שופטים (יט, כה) וישעיה (א, יט). וצריך לומר "לא אבה" הוא התוצאה של תפילתי. (פ' עקב תשס"ה) וראה רש"ר הירש על אתר שכתב: נראה אפוא, שמשפט זה לא בא אלא לסכם את כל האמור עד כה. שורת הדין היתה נותנת שתהיה נידון לכלייה. אולם כאשר נתקבלה תפילתי בפעם השלישית, נתגלו לי דרכי הנהגת ה' ומהן למדתי שה' מחנך בחסדו את האדם ואת האנושות לעתיד ייעודם, ולפיכך מלכתחילה לא היה בדעתו לנהוג בך על פי הנדרש במידת הדין... אלא גזר דין ההשמדה (שמות לב, י) נועד רק לעורר בלב משה ובלב העם את תודעת האשמה, והוא בא להביא אותם לידי ההכרה והרצון המאפשרים להתעלם מן הנדרש על פי שורת הדין והפותחים פתח להמשך קיום העם וחידוש הברית עמו. אולם עצם הידיעה שהעם היה ראוי להיות נידון לכלייה חייבת להישמר בלב העם, וחובה עליו להעביר אותה לעתידו החדש. ע"כ.