ברכת אשר על התורה · דברים · פרק 10 · פסוק 12

רש"י ד"ה ועתה ישראל, ...ומכל מה שחטאתם לפניו אינו שואל מכם כי אם ליראה וכו'. לשון "ומכל מה" וכו' אינו מובן לי. (פ' עקב תשנ"ה)

בחומש "רב פנינים" הגירסה היא "ובכל מה" וכו', וכך הוא בדפו"ר, אך גם לשון זה קשה לי. (פ' עקב תשנ"ו)

"...כי אם ליראה את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו... לשמֹר את מצות ה'" וגו'. קשה לשון הכתוב "כי אם", שהרי לפי הפסוק הבא "לשמר את מצות ה'" וגו' אין כאן דרישה מינימליסטית אלא להיפך! (פ' עקב תשנ"ה) מעין זה שואלת הגמרא במסכת ברכות (לג ע"ב): "אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא?". ותשובת הגמרא היא, שלגבי משה רבנו, אכן יראת שמים היא דבר מועט, וכיון שמשה רבנו ראה זאת כדבר מועט, השתמש בלשון "כי אם". הנצי"ב מביא כאן מדברי המדרש (ילקוט שמעוני תהלים רמז תשו): אמר לו הקב"ה: דוד, בתחילה אתה אומר "אחת שאלתי", ואחר כך אתה שואל כמה שאלות, שנאמר "שבתי בבית ה'" וגו'? אמר לו: רבונו של עולם, ממך למדתי, לא יהא העבד שוה לרבו? בתחילה אמרת "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שֹׁאל מעמך כי אם ליראה", ואחר כך פתחת להם מצוות הרבה, שנאמר "ללכת בכל דרכיו", הוי: דיו לעבד שיהא כרבו. ע"כ. על כרחנו, מבאר הנצי"ב, אין בפרשה זו פניה אל כלל הציבור בשווה, אלא אל כל אדם לפי ערכו, והכתוב פונה אל ארבעה סוגי אנשים: (א) מנהיגי ישראל וראשיהם. (ב) תלמידי חכמים הנקראים זקני ישראל. (ג) בעלי בתים העוסקים בפרנסתם. (ד) נשים וקטנים שאינם שייכים בכל המצוות. (וראה דברי נחמה ליבוביץ בעיוניה עמ' 100).