"והיה כאשר ירים" וגו'. ראה תוספות יו"ט ראש השנה פ"ג, מ"ח (ד"ה אלא לומר לך וכו') שכתב: יתכן בעיני, שהיתה הרמת ידיו של משה רבינו ע"ה הוראה לבני ישראל שיסתכלו כלפי מעלה וישעבדו לבם לשמים, כעין הוראת הנחש שעל הנס, כבסמוך. כי לא יכשר לפרש שמשה היה שלוחם של ישראל וכשהרים ידו והסתכל כלפי מעלה ושעבד כו', הוי במקום כל ישראל, ואם הניח ידו - לא שעבד נפשו לשמים, שזה לא יצדק לומר על אדון הנביאים ע"ה... ולפי דרכי יתכן מאוד שהיה עומד על הגבעה, כטעם הנחש שעל הנס, כדי שיוכלו לראותו כל ישראל, וכאשר ראו כי הרים ידו, גם המה הסתכלו וכיוונו לבם. ולא כן כאשר הניח ידו. ע"כ. (פ' בשלח תש"ה)
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 17 · פסוק 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רש"י ד"ה כאשר ירים משה ידו, וכי ידיו של משה נוצחות היו המלחמה וכו'. ולא ידעתי, למה רש"י משנה לשון המשנה בראש השנה (כט ע"א). (פ' בשלח תשס"ג)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425