רש"י ד"ה עור העלה... לו יהיה, פרט לטבול יום וכו'. כלומר כיון שפסולים אלו אינם ראויים להקריב ולאכול, אינם מקבלים מעור הקרבן, כמבואר ברא"ם. וקשה לי, מהיכן למדו חז"ל (זבחים קג ע"ב), שהעורות מתחלקים בין הכהנים, הרי מלשון הכתוב משמע שעור הבהמה ניתן דווקא לכהן המקריב. (פ' צו תשנ"א) הערת ר' חזקי פוקס שי': לפי פשוטו של מקרא אכן עור הבהמה ניתן דווקא לכהן המקריב, וכך ביאר ראב"ע על אתר, שלא כדברי חז"ל. אבל חזקוני מנסה ליישב דברי חז"ל עם פשוטו של מקרא, וכותב: והכהן המקריב - לכל בני המשמר קורהו כהן. ע"כ. ויעויין עוד בתוספתא במנחות (פי"ג ה"ג), שלמרות שעור הבהמה מתחלק לכהני בית אב בשווה, מכל מקום אין מקרא יוצא מידי פשוטו ו"כהן שבא ומקריב קדשיו במשמר שאינו שלו - עורן ועבודתן שלו".
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · ויקרא · פרק 7 · פסוק 8
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425