ברכת אשר על התורה · בראשית · פרק 18 · פסוק 23

"...האף תספה צדיק עם רשע... האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקם...". בפס' הראשון טוען אברהם טענה הגיונית - לא להמית צדיקים. אך בפס' השני הוא מרחיב את טענתו מעבר להגיון, כי מדוע יחיה ה' את הרשעים בזכות הצדיקים? כלום יש כאן קולקטיב? ואפילו אם כן, מנין לו לאברהם שזכויות הצדיקים מרובות על הרשעים? ואם אין קולקטיב, ודאי יש להרהר ברעיון שזכות הצדיק מגינה על אחרים, למה וכיצד? (פ' וירא תשס"ג) ור' רש"י לבמדבר (יג, כ) וכן מכות יא ע"א מעשה באדם שאכלו אריה בריחוק שלוש פרסאות מרבי יהושע בן לוי וכעונש על הפורענות שנעשתה על־אף הימצאותו בקירבת מקום, נמנע אליהו הנביא מלהתגלות אליו במשך שלושה ימים. ובאשר לטעם ראה רלב"ג ועקדת יצחק. ובהרחבה בדרשת הגרא"י קוק ב"מדבר שור" עמ' שלב - הספד הגאון מוהרי"א ז"ל מקוונא (הראני ר' גרשון באס שי').

והנה בפס' כה חוזר אברהם אבינו לטענה ההגיונית, כלו' שאין זה צודק להמית את הצדיקים כמו את הרשעים. ולכאורה חוזר הסיפא של הכתוב - "השופט כל הארץ לא יעשה משפט" אל הטענה השניה, כי כך משתמע מפס' כו - "אם אמצא... ונשאתי לכל המקום בעבורם". (פ' וירא תשס"ג)

רש"י ד"ה ויגש אברהם, מצינו הגשה למלחמה..., והגשה לפיוס..., והגשה לתפלה וכו'. והרי זה מעין דברי רש"י להלן (לב, ט) ד"ה והיה המחנה הנשאר לפלטה. ודווקא משום כך קצת קשה, מדוע אין רש"י מסביר כך גם להלן (מד, יח) ויגש אליו יהודה. (פ' וירא תשמ"ז) ובדפוס רומא שם ישנה התוספת: ויגש אליו יהודה - נגש אליו לפיוס... .