ברכת אשר על התורה · דברים · פרק 1 · פסוק 23

רש"י ד"ה וייטב בעיני הדבר, ...משל לאדם שאומר לחברו וכו'. קצת קשה שהנמשל אינו דומה למשל - בעוד שבעל החמור אמור להכיר את חמורו, ועל כן יכול הקונה להסיק על טיבו מתגובותיו, אין משה רבנו ע"ה מכיר את הארץ, ומתגובתו אפשר להשיג רק על מידת אמונתו בדבר ה', אבל לא על טיבה של הארץ, שהרי גם הוא אינו מכירה. (פ' דברים תש"ן)

רש"י ד"ה שנים עשר אנשים איש אחד לשבט, מגיד שלא היה שבט לוי עמהם. (ספרי כא). ע"כ. ראה "שפתי חכמים" (אות ט) המביא את קושיית רא"ם ותשובתו המדייקת בלשון הזהב של רש"י. אבל ראה רש"י (ספרי לה) למעלה (במדבר לא, ד ד"ה לכל מטות ישראל) "לרבות שבט לוי", ושם נאמר בהמשך (פסוק ה) "שנים עשר אלף חלוצי צבא", ראה מה שכתבתי שם. (פ' דברים תשמ"ז)

ומכל מקום קשה לשון "מגיד" שברש"י (ספרי): (א) כיצד זה מגיד, שהרי מכאן אין לדעת אלא ששבט אחד לא השתתף, אך איני יודע איזה, שהרי בשל חלוקת שבט יוסף לשניים היו י"ג? (ב) לשם מה אני צריך להגדה, והרי בפרשת שלח מונה הכתוב את אנשי הצבא על פי שבטם בשמותם, וממילא ידעתי שאין שבט לוי עמהם? (פ' דברים תשנ"ה) שתי שאלות אלו "חדא מתרצתא בחברתא" - אכן העדרו של שבט לוי מהמרגלים אינו נלמד מפסוק זה, שהרי מקרא מפורש הוא בפרשת המרגלים (במדבר יג, א-טו), אלא כוונת רש"י היא, שעל כן ראה משה להזכיר ולהדגיש זאת כאן על־ידי ציון מספרם "שנים עשר אנשים", כדי להוכיחם שהצדיקים לא נשתתפו עמהם (כך ב"גור אריה").