"תרבו... תמעיט". לשון רבים מול לשון יחיד, אך לא כן במקבילה דלהלן (לה, ח), שם באים שני הפעלים בלשון רבים, ולא כן למעלה (כו, נד) שם באים שני הפעלים בלשון יחיד, וזה מכביד על הביאור המתבקש לפסוקנו - מרובה מידה טובה על מידת הפורענות, או לפחות עיקר הרעיון הזה. (פ' מטות מסעי תשנ"ד) וראה "אזנים לתורה" שכתב: התחיל בלשון רבים "תרבו" וסיים בלשון יחיד "תמעיט". כך הוא מנהגו של עולם: שלושה שישבו בדין, כל אחד מהדיינים משתדל לבשר את הזכאי שזכה בדין, ויחזיק לו טובה, אבל אין מי ש"יבשר" את החייב שנתחייב בדין, והגורל להיות "מבשר רעה" נופל על אב בית הדין, שעליו לקרוא את הפסק דין "איש פלוני אתה זכאי, איש פלוני אתה חייב". וכן היה גם בשעת חלוקת הארץ, שאם הרבו למי שראוי להרבות נמצאו "הרבה" מבשרים - "תרבו" לשון רבים; אבל אם יצא הפסק דין למי שהוא למעט את נחלתו, אז "תמעיט", רק ה"אב בית דין", יהושע בן נון, הוא ש"יבשר" לו מזה, על ידי קריאת ההחלטה. ע"כ.
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · במדבר · פרק 33 · פסוק 54
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רש"י ד"ה למטות אבתיכם, ...דבר אחר, בי"ב גבולין, כמנין השבטים. ע"כ. בחומש "המאור" מפנים לעיין במסכת בבא בתרא (קיז ע"א). והנה נשאלת כאן השאלה דלעיל (כו, נד ד"ה לרב תרבה נחלתו): למה רש"י מדבר בי"ב גבולין, הרי ראובן וגד כבר קיבלו את נחלתם? וכמו שם, גם כאן הגמרא אינה מדברת על י"ב גבולין, וצריך אפוא לומר גם כאן שזה מעין שיגרא דלישנא. וראה מה שכתבתי שם. (פ' מטות מסעי תשמ"ז, תשנ"ט)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425