ברכת אשר על התורה · בראשית · פרק 46 · פסוק 7

רש"י ד"ה ובנות בניו, סרח בת אשר ויוכבד בת לוי. ע"כ. וקשה לי שאין רש"י מפרש ביטוי הרבה יותר קשה באותו פס' - "בנותיו", וראה "דעת זקנים מבעלי התוספות" שכתבו: וקשיא דבניו ניחא, אלא בנותיו מאן נינהו, שהרי לא נכנסו מבנותיו למצרים כי אם דינה, שהתאומות מתו? ושמא י"ל דכלותיו קרי בנותיו. אך קשיא לי... ושמא רצה לומר דינה ובת לוי ובנות בנים הכי הן כבנות. וראב"ע כתב שאלו דינה ושפחות קטנות שעלו עמה. ורמב"ן כתב שכשהכתוב מדבר ביחוסי הרבים, יאמר ביחיד לשון רבים. (פ' ויגש תש"מ)

ולגופו של הכתוב קשה, כיצד זה שכה מעט היו הבנות שנולדו בדור השלישי בבית יעקב. ובאשר לדור השני, ראה רש"י להלן (כו). (פ' ויגש תשנ"ג) ור' מש"כ להלן (פס' כו).

ועוד קשה. כיצד אפשר להבין כאן שמדובר ביוכבד והרי אין היא מוזכרת בכל ס' בראשית, אלא רק בשמות (ו, כ) ובס' במדבר (כו, נט). (פ' ויגש תשנ"ו) ור' רא"ם שיוכבד בת לוי נולדה בין חומות מצרים בעת כניסתם לשם (ר' רש"י להלן טו) ולא נזכר שמה בין יורדי מצרים, כיון שלא נולדה עד כניסתם למצרים, והיא בכלל השבעים שבאו מצרימה.

וראה שפתי חכמים (אות פ). (פ' ויגש תשנ"ט)

"...וכל זרעו". מסתבר שמונח כולל זה אחר איזכור הבנים ובני הבנים מוסב על הריבעים של יעקב - חצרון וחמול, בני בניו של יהודה (יב) וחבר ומלכיאל, בני בניו של אשר (יז), וקצת תמוה שבעל "העמק דבר" דוחק עצמו לפרש תלמידיו, ר' להלן (מח, יט). ואולי הוא עושה כן משום דברי רש"י להלן (נ, יג). (פ' ויגש תשנ"ט)