"...כל אשר לו סנפיר וקשקשת תאכלו. וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו" וגו'. במשנה היה ניסוח כזה בהכרח מביא לקושיה על סתירה בין רישא לסיפא, שהרי דברים סותרים משתמעים מהם באשר למקרה של סימן אחד בלבד. ולא זכור לי שבאיזה מקום תשיב הגמרא על קושיה כזאת. וצריך לבדוק, שמא אכן אין לשאול כך. (פ' ראה תשמ"ח) הערת הרב איתן שנדורפי שי': אכן נראה שישנה חלוקה בין לשון התורה, בה ישנן חזרות שתפקידן להדגיש את הדבר (ראה רמב"ן בהקדמתו לספר דברים ורמב"ם בספר המצוות, השורש השמיני), לבין המשניות, שנכתבו בלא הדגשות.
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · דברים · פרק 14 · פסוק 9
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425