ברכת אשר על התורה · דברים · פרק 14 · פסוק 11

שמתי לב שאונקלוס מתרגם בפרשת העופות הטמאים רק "את" באל"ף צרויה ולא אלה שבאל"ף סגולה. היום שאלתי את ר' רפאל בנימין פוזן שי', שאמר לי כי כבר העיר על זה ר' דב רפל ז"ל והוא יגיד לי מראה מקום. (פ' שופטים תשס"ו) הערת ר' רפאל בנימין פוזן שי': אין ראיה מניקוד דפוסים מצויים. ולעצם העניין השמטת "אתין" בפסוקים אחדים, המתועדת בכל כתבי היד, גרמה מבוכה לפרשניו. השווה: "את הגמל... ואת השפן... ואת הארנבת... ואת החזיר" (פסוקים ד-ז) "ית גמלא... וית טבזא... וית ארנבא... וית חזירא". לעומת פסוקנו "את הנשר ואת הפרס ואת העזניה" - "נשרא וער ועזיא", בלא ה"אתין". ומסתבר כי שיקולים של יופי הלשון מכתיבים השמטת "אתין" הבאים בתדירות גבוהה. בספרי "העקיבות התרגומית בתרגום אונקלוס" (ירושלים תשס"ד, עמ' 150-157) הוכחתי בדוגמאות מרובות שהמתרגם מתחשב לעתים בשיקולים סגנוניים, ספרותיים ואסתטיים. (מתוך ספר "פרשגן" - ביאור חדש לתרגום אונקלוס - בכתיבה)

"כל צפור טהֹרה תאכלו - כל עוף טהור תאכלו". לא ידעתי מה בין צפור ולבין עוף אלא אם כן נקבל דברי ראב"ע לפסוק כ - "כארבה", כלומר עוף הוא כל מה שמתעופף שאיננו צפור. (פ' ראה תשס"ה)