ברכת אשר על התורה · ויקרא · פרק 23 · פסוק 40

רש"י לכל הפסוק. קצת תמוה שאין רש"י מביא כאן את אונקלוס או מפנה אליו, והרי כאן דבריו מובנים לכל. (פ' אמור תשמ"ט)

רש"י ד"ה פרי עץ הדר, עץ שטעם עצו ופריו שוה (סוכה לה ע"א). ע"כ. אף פעם לא הבינותי זאת, וצריך סוף סוף לעיין בגמרא שם. ידידי ר' יהודה פליקס שי' נותח השבוע וכיון שהתקשרתי ושאלתי לשלומו - שאלתי גם שאלה זו במשיבון. (פ' אמור תשנ"ט)

ר' יהודה פליקס שי' צילצל במוצאי שבת - לדבריו היו אוכלים את קצות הענפים הרכים אחר ששרו אותם בחומץ. הביא ראיות לדבריו וגם סיפר שבעצמו אכל. (פ' אמור תשנ"ט)

רש"י ד"ה כפת תמרים, חסר וי"ו, למד שאינה אלא אחת. (סוכה לב ע"א). ע"כ. והנה קשה, למה נאמר "כפת" ולא "כף". וראה "שפתי חכמים" (אות ר) בשם רבנו בחיי. ועוד קשה לי: "וענף עץ עבת" - אחד, בעוד שאנו לוקחים יותר מאחד. (פ' אמור תשנ"ט) באשר לשאלה הראשונה ראה "גור אריה" (על־פי סוכה לב ע"א) שאם היה כתוב "כף תמרים", הייתי מפרש שהוא אשכול תמרים התלויים יחד, לכן כתוב "כפת", שלשון זה נופל על לולב שעליו כפותים זה על זה. ובאשר ל"ענף עץ עבת" ראה דברי רש"י במסכת סוכה (לד ע"ב ד"ה ענף) שכתב: "ענף" - אחד, "עץ" - אחד ו"עבת" - אחד.