ברכת אשר על התורה · ויקרא · פרק 3 · פסוק 1

"ואם זבח שלמים קרבנו". מתרגם אונקלוס: ואם נכסת קודשיא קורבניה. ע"כ. צריך עיון מה ענין הקדושה המיוחדת שבשלמים, לפי אונקלוס. ואין להניח, שהיא בשל העובדה ששלושת הנוגעים בדבר מקבלים חלק מן הזבח - המזבח, הכהן והבעלים, כפי שביקש לומר לי ר' יהודה גרינשפן שי'. (פ' ויקרא תשס"ג)

והרי תשובתו של ר' רפאל בנימין פוזן שי': כל שמות הקרבנות מתורגמים כלשון הכתוב "עֲלָתָא", "מִנְחָתָא", "חֲטָּתָא", "אֲשָׁמָא", "תּוֹדְתָא", פרט לקרבן שלמים המתורגם "נִכְסַת קוּדְשַׁיָּא". בטעם הדבר יש שפירשו ש"שְׁלָמִים" כולל עניינים רבים; לשון שלום, שלימות או גם תשלומים (עיין תו"כ, רש"י, רמב"ן ורשב"ם). ומכיוון שבארמית אין בכח "שלם" להביע את כל אלה, ואילו תרגם "נִכְסַת שַׁלְמִין" היה במשמעו רק שהם תמימים כמו "זכר תמים" (ויקרא א, ג) - "דְּכַר שְׁלִים", לכן תרגם על־פי תכונת הקרבן "נִכְסַת קוּדְשַׁיָּא", שמשמעו "שחיטת קדשים", כלומר קרבן הנשחט לשם קדשים בלבד (באורי אונקלוס).

וייתכן גם טעם נוסף: הואיל וסתם זֶבַח נתייחד לקרבן שלמים, כגון "עֹלָה או זבח" (במדבר טו, ג), נמצא שהצירוף "זבח שלמים" הוא לשון כפול, דוגמת "עֲוֹן חַטָּאתִי" (תהלים לב, ה), "אַדְמַת עָפָר" (דניאל יב, ב) ורבים כמוהם. לכן, שלא לכפול את השם, תרגם "זֶבַח שְׁלָמִים" - "נִכְסַת קוּדְשַׁיָּא": "נִכְסַת" הוא תרגום "זֶבַח", והתוספת "קוּדְשַׁיָּא" קובעת שמדובר בשחיטת קרבן. (י"ט באדר ב' תשס"ג)