ברכת אשר על התורה · במדבר · פרק 20 · פסוק 12

"...יען לא האמנתם בי להקדישני...". היטב זכורים לי דברי שד"ל לפסוק זה שנמנע מלפרשו, שמא יעמיס חטא נוסף על משה רבנו ע"ה. ואני הקטן שואל להפך - היכן כאן העדר קידוש השם, והרי יש קידוש שם שמים בהוצאת מים מן הסלע גם על ידי הכאה במטה, וכפי שמשה עשה גם בתחילת מסעי המדבר (שמות יז, ה-ז), והרי חוץ מאהרן לא ידע איש שנצטווה לדבר הפעם ולא להכות. ולכאורה צריך עיון גדול. (פ' חקת תשס"ה) הערת הגר"א נבנצל שליט"א: אבל אילו דיברו היה קידוש השם.

והנה מובא ב"חיוכה של תורה" בשם החתם סופר ש"האמנתם" שבכאן הוא פועל יוצא. כלומר חטאם של משה ואהרן היה, שלא עלה בידיהם להביא את בני ישראל לאמונה שלמה בקב"ה. ומעין זה כתב הרב אמנון בזק שי', ר"מ בישיבת ההסדר באלון־שבות, בגליון "שבת בשבתו", שזהו חטאם של מנהיגי דור המדבר, שלא השכילו להביא את העם לאמונה, ועל כן נענשו בענייני הנהגה - "לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ". (פ' חקת תשנ"ט)

ותמיד קשה לי לשון הרבים - "האמנתם" - וכי מה עשה אהרן במקרה זה? ראה דברינו לפסוקים ח-י: "וירם משה... ויך" וגו'. (פ' חקת תשס"ג) וראה "העמק דבר" על אתר שכתב: אילו השתמשו (משה ואהרן) בתורה ובתפילה, היה גם אהרן מתפלל, וכמו שאמר ה' "ודברתם אל הסלע", ועתה, כאשר לא נעשה כן, הלא גם אהרן בכלל החטא וכו'.

רש"י ד"ה לכן לא תביאו, בשבועה. כמו "ולכן נשבעתי לבית עלי" (שמואל א' ג, יד) וכו'. מה ראיה יש מן "ולכן נשבעתי"? הרי שם נאמר במפורש "נשבעתי". כלום כל מקום שנאמר בו "לכן" הוא שבועה? (פ' קרח תשס"ד) וראה "רש"י כפשוטו" (הערה 3), שם מבואר: לשון "לכן" דרשוהו חכמים במשמעות שבועה, רק כאשר תיבה זו מיותרת. וכגון כאן שכבר פתח הכתוב ואמר "יען לא האמנתם בי...", וכדרך הכתובים בשאר מקומות (ראה מלכים א' יא, יא; ושם כ, לו). ובטעם משמעות של שבועה שבלשון 'לכן', כתבו המפרשים לפי שהשורש 'כן' פירושו 'אמת' (ראה להלן כז, ז). ומכאן משמעותו כשבועה, כלומר: אמת ויציב הוא שכך יהיה. ואכן מצינו בדברי משה שהזכיר את גזירת אי כניסתו לארץ כשבועה גמורה (ראה דברים ד, כא).

שם. ...נשבע בקפיצה. ע"כ. כלומר הזדרז ה' להשבע כדי שלא תתבטל הגזירה על ידי ריבוי תפילה. (פ' קרח תשס"ד) וראה "באר בשדה". לדבריו, מה שהרבה משה להתפלל, זה כדי שיישאל הקב"ה על שבועתו להתירה.