ברכת אשר על התורה · במדבר · פרק 32 · פסוק 20

"ויאמר אליהם משה" וגו'. שאלתי היא: מה תפקידה של הפרשה הפתוחה כאן? האם זה שלב נוסף, רביעי, במשא־ומתן בין בני ראובן ובני גד, או שמא זה המשך השלב השלישי? מצטיירת כאן התמונה הבאה: שלב א - (פסוקים א-ד) בני ראובן ובני גד רומזים הצעתם. אין תגובה. שלב ב - (פסוקים ה-טו) בני ראובן ובני גד חוזרים בדרישה גלויה. תגובת משה רבנו ע"ה - סקירה היסטורית ונטייה שלילית. שלב ג - (פסוקים טז-יט) בני ראובן ובני גד מציעים תמורה - לעבור חלוצים, כתשובה לסקירת משה רבנו ע"ה. שלב ד - (פסוקים כ-כד) ניסוח הסכם ברוח ההצעה על ידי משה רבנו ע"ה. (פסוקים כה-כז) קבלת התנאים מצד בני ראובן ובני גד. (פסוקים כח-ל) סיכום העניין על ידי הוראת ביצוע של משה לאלעזר ויהושע המנחילים. (פסוקים לא-לב) הבטחה נוספת מצד בני ראובן ובני גד. (פסוק לג) קיום ההחלטה והכללת חצי שבט המנשה. (פסוקים לד-מב) ערי גד, ערי ראובן וכיבוש בני מנשה. (פ' פינחס תשמ"ז)

"...לפני ה'... לפני ה'... לפני ה'". יפה כתב הרב ר' ברוך אפשטיין, בעל "תורה תמימה" בספרו "תוספת ברכה", וכה דבריו: הנה כל פרטי הדברים האלה הם מהצעתם של בני גד ובני ראובן, ולפי זה אין מבואר למה חזר על כל פרט מדבריהם בעוד שהיה יכול להסתפק במאמר קצר "אם תעשון כאשר דברתם". אך קרוב לודאי, כי עשה כן בכוונה נמרצה, והבאור הוא, כי הרגיש משה בכל דבריהם שתלו את כל מעשיהם בכל פרט, בהם לבדם, ולא זכרו באחד מהם את שם ה', והיה נראה כמו שבטחו רק על כוחם ועוצם ידם, ולכן חזר להם כל פרט ופרט מדבריהם, ועל כל אחד הוסיף להזכיר שם ה', וכיוון בזה להורות דרך המוסר והצניעות, כי לא בכח עצמו יוציא האדם מעשהו לפעלו, ועל כן על כל פעולה ופעולה צריך להזכיר את שם ה' ולתלות עזרתו. והם, בני גד ובני ראובן, הבינו רמיזותיה, ולכן בדבריהם הנוספים אחרי דבריו אלה (פסוק כז) הזכירו גם הם שם ה'. (פ' מטות תשנ"ה)