ברכת אשר על התורה · ויקרא · פרק 25 · פסוק 25

רש"י ד"ה וגאל את ממכר אחיו, ואין הלוקח יכול לעכב. ע"כ. ומסתבר שהשדה נשאר בידי הגואל עד היובל, וכל היתרון שבזה הוא, שהשדה נשאר "במשפחה". (פ' בהר תש"ס)

רש"י ד"ה כי ימוך אחיך ומכר, מלמד שאין אדם רשאי למכור שדהו אלא מחמת דוחק עוני (תורת כהנים). ע"כ. חובת כל אדם לעסוק בחקלאות מזכירה לי קצת (להבדיל) מה שהיה מקובל בעליית הנוער עד בערך אמצע שנות הת"ש: לאלץ כל צעיר ללכת לקיבוץ ולעסוק שם בחקלאות. השאלה היא - מה תוקפה של דרשה זו ב"תורת כהנים", האם מדובר באיסור גמור או שמא בעצה טובה. (פ' בהר תשמ"ט) וראה רלב"ג על אתר שכתב: לימדה תורה דרך ארץ, שאין ראוי למכור אחוזתו אם לא יביאהו לזה הכרח. וזה כי קנין קרקעותיו הוא יותר קיים משאר הקניינים אשר יהיו מחירו. וראה רמב"ם הלכות שמיטה ויובל (יא, ג).

רש"י ד"ה מאחזתו, ולא כולה, למדה תורה דרך ארץ - שישייר שדה לעצמו (תורת כהנים). ע"כ. היה ראוי לבדוק, מהי מידת תקיפותן של מידות דרך ארץ מן הסוג הזה כיום, ואם חדלו מלחייב - אימתי, כיצד. ולכאורה זה נושא ל"בית ועד לחכמים" של מחותני ר' מאיר ברכפלד שי'. (פ' בהר תשנ"ה)