ברכת אשר על התורה · דברים · פרק 28 · פסוק 65

רש"י ד"ה לב רגז, לב חרד, כתרגומו - דחיל, כמו "שאוֹל מתחת רגזה לְך" (ישעיה יד, ט), "שמעו עמים ירגזון" (שמות טו, יד), "מוסדות השמים ירגזו" (שמואל ב' כב, ח). ע"כ. לא רק הסדר של המקבילות שרש"י מביא, הוא תמוה, תמוה הרבה יותר הוא מבחרו. הרי יש פסוקים ברורים יותר מאלה לענייננו, כגון למעלה (ב, כה) "ורגזו וחלו מפניך", או תהלים (ד, ה) "רגזו ואל תחטאו". (פ' נצבים וילך תשמ"ט)

והנה בגמרא (נדרים כב ע"א) דורש רבי יוחנן: "ונתן ה' לך לב רגז", שם - בבבל, אבל בארץ ישראל לא, ושם מתפרש רגז מלשון כעס ולא מלשון פחד, וכמאמרו של רבי יונתן שם: "כל הכועס, כל מיני גיהנם שולטין בו" וכו', שנלמד־נסמך מכאן. ולא ידעתי, למה אין רבי יוחנן מבין את הפסוק כרש"י כאן, הרי לכאורה אפשר גם כך להבין את ההבדל בין שם - בבל, וכאן - ארץ ישראל, כי אכן עינינו הרואות את השוני בין יהודי ארץ ישראל לבין יהודי הגולה באשר לפחד. כאשר אמרתי הדברים לפני מיכאל שי', הוסיף מיד, כי הנה יוסף אומר לאחיו "אל תרגזו בדרך" (בראשית מה, כד) בהיותם במצרים, שם ולא כאן. (פ' כי־תבוא תש"ן)