רש"י ד"ה לא יטמא בעל בעמיו להחלו. פסוק זה עוסק בדינו של כהן - אם מותר לו להטמא לאשתו שמתה. רש"י מביא כאן שני פירושים למילה "בעמיו": (א) "בעמיו" פירושו עִמו, לאמור: אסור לכהן להטמא לאשתו שמתה אם בשעה שהיא עמו הוא מחולל (כלומר אם היא פסולה לכהונה). (ב) "בעמיו" פירושו בתוך עמו, כפשוטו של מקרא, לאמור: כל האיסור להיטמא לאשה זו הוא דווקא כשיש אחרים בתוך העם שיכולים לעסוק בקבורתה, אבל אם אין מי שיעסוק בקבורתה הריהי בגדר "מת מצוה" ומותר אף לכהן זה לטפל בקבורתה. (פ' אמור תש"ן)
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · ויקרא · פרק 21 · פסוק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425