ברכת אשר על התורה · ויקרא · פרק 25 · פסוק 29

"בית מושב עיר חומה... ימים תהיה גאֻלתו". תופעה זו של דביקותו המיוחדת של עובד האדמה באדמתו לעומת העירוני, דומה שהיא מושרשת בטבעו של האדם מאז ומקדם, ויש לה כאן מעין לגיטימציה. ודומה שלא בכדי נקראת דווקא נחלת הקרקע החקלאית "אחוזה", דהיינו דבר האחוז היטב בבעליו, או להיפך, שהבעלים אחוז בו היטב (השווה בראשית כב, יג - "נאחז בסבך בקרניו"), וכדאי לבדוק לשון אחוזה במקרא ודברי מפרשים בעניינו.

ועוד: מדובר כאן בבית־מושב, דהיינו בבית־מגורים בתוך עיר מוקפת חומה, התיבה השנייה ברצף זה של ארבעה שמות מסבירה את הראשונה, ודומה שצירוף זה - "בית מושב" הוא יחידאי, והוא בא למעט מבנה שאינו מיועד למגורים. ברם, לא ראיתי הערה בנדון. ובקשר להערת "שפתי חכמים" (אות ה) שבתחילה הוקפה ורק אחר כך יושבה, לא ידעתי מניין לו זה, ויותר מזה - מניין ידעו כובשי הארץ, מה קדם למה, יישובה של העיר או הקפתה בחומה.

ולכאורה צריך הסבר מה שרש"י מביא בשם "תורת כהנים", שמדובר בעיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, כלומר מדוע לא יוחל דין זה גם על בתי־מושב חומה בערים שנבנו אחרי הכיבוש. (פ' בהר תשמ"ח, תשמ"ט) וראה חזקוני על אתר שכיוון שהעיר מוקפת חומה, ברור הוא שבעל הבית לא יעמיד את קרקע ביתו לזריעה לעולם, והקב"ה לא גזר להחזיר ביובל אלא קרקע שחיות האדם תלויה בה, אבל בית דירה אין בו בית מיחוש כל כך.

רש"י ד"ה ימים, ימי שנה שלימה קרוים "ימים". וכן "תשב הנערה אתנו ימים" (בראשית כד, נה). ע"כ. ואילו שם מוכיח רש"י (ד"ה ימים) מכאן, כלומר מוכיח את הבלתי מבואר מן הבלתי מבואר, אלא אם כן נאמר שהוספתו שם - שכך נותנים לבתולה זמן יב חודש וכו' - היא המבארת. ברם, על זה יקשה המשך הכתוב שם - "או עשור". וכבר ראינו מעין זה וצ"ע. (פ' בהר תשמ"ח)