ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 22 · פסוק 20

"וגר לא תונה ...כי גרים הייתם" וגו'. מתרגם אונקלוס: וגיורא לא תונון... ארי דיירין הויתון וכו'. ולא ידעתי, מדוע בסיפא לא באה מילת גיורא אף היא, והרי הגיון יש בהנמקה זו רק אם אמנם גר וגרים ענין אחד הם. (פ' משפטים תשמ"ט)

והנה אותו הדבר חוזר אצל אונקלוס בפסוק (כג, ט) "וגר לא תלחץ... את נפש הגר כי גרים הייתם" וגו', וגם כאן משנה אונקלוס מלשון גיורא לדיירין. ובלנ"ד אשאל את ר' רפאל בנימין פוזן שי'. (פ' משפטים תשס"א)

והרי תשובתו של הרב פוזן שי': בתרגומי "גֵּר" אונקלוס מבחין בין גר צדק שתרגומו "גִּיּוֹרָא", לתושב זמני המתורגם "דַּיָּיר".

ואולם יש שהקפדתו על המינוח "גִּיּוֹרָא" עושה את התרגום לבלתי מובן: בפסוקנו ובשלושה מקומות נוספים (שמות כג, ט, ויקרא יט, לד, דברים י, יט) מנמקת התורה את חובת היחס ההוגן אל הגר במילים "כי גֵּרִים הייתם בארץ מצרים". אבל אונקלוס מתרגם בכל המקראות האלה גֵּרִים "דַּיָּירִין", ועל ידי תרגום זה נעלם הטיעון המרכזי שבפסוק: הדמיון שבין גורל בני ישראל במצרים ובין גורל "הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם" שלפי פשוטו מדבר בגר תושב.

על פי דמיון זה ראוי היה לתרגם "וּלְדַיָּיר לָא תָעִיקוּן וְאַתּוּן יְדַעְתּוּן יָת נַפְשָׁא דְּדַיָּירָא אֲרֵי דַּיָּירִין הֲוֵיתוֹן בְּאַרְעָא דְּמִצְרָיִם". אבל מכיון שלפי פירוש חז"ל הכתוב מדבר בגר צדק, הוכרח לתרגם תיבת "גר" בצורה שונה ברישא ובסיפא: "וגר לא תלחץ" - "לְגִיּוֹרָא לָא תָעִיקוּן", אבל "כי גֵּרִים הייתם" - "אֲרֵי דַּיָּירִין הֲוֵיתוֹן", אף על פי שבכך נעלמת המשוואה שבפסוק.

תרגום זה מלמד שבתרגום אונקלוס שיקול הלכי גובר לא רק על הפשט, אלא גם על נאמנות לסגנון הכתוב שאונקלוס מתחשב בו ביותר. (מתוך ספר "פרשגן" - ביאור חדש לתרגום אונקלוס - בכתיבה)

רש"י ד"ה ולא תלחצנו, בגזילת ממון. וקשה לי, מה חידוש יש בזה? וכי מותר לגזול ממי שלא יהיה? וראה "באר מים חיים" שבא הכתוב להוסיף לאו על גזל הגר. ורשב"ם ביאר באופן אחר - אסור ללחוץ את הגר לפי שהוא בלא גואל. (פ' משפטים תשמ"ז, תשנ"ט)

"בלא גואל". כלומר אין מי שיעמוד לצידו ויגן עליו, שהרי אין לו קרובי משפחה. (פ' משפטים תשס"א)

רש"י ד"ה כי גרים הייתם, אם הוניתו, אף הוא יכול להונותך ולומר לך, אף אתה מגרים באת, מום שבך אל תאמר לחברך. ע"כ. דברי רש"י קשים. הניחא לפי פשוטו של מקרא, אפשר לומר, אל לך להונותו, דווקא אתה צריך להבין לנפשו, כי גם אתה היית גר במצרים. אך לדבריו פירוש הדבר - אל תונה אותו משום שהוא יכול לשלם לך באותו המטבע, ואלמלא כך, לא היה איסור בדבר, ולא ידעתי מה ראה לומר כדבריו. (פ' משפטים תשמ"ח)