ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 5 · פסוק 21

"...לתת חרב בידם" וגו'. ראה רמב"ן לעיל (א, י) שכתב: "הבה נתחכמה לו" - לא ראה פרעה וחכמי יועציו להכותם בחרב, כי תהיה בגידה גדולה להכות חנם העם אשר באו בארץ במצות המלך הראשון. וגם עם הארץ לא יתנו רשות למלך לעשות חמס כזה, כי עמהם הוא מתייעץ, ואף כי בני ישראל עם רב ועצום ויעשו עמהם מלחמה גדולה. אבל אמר שיעשו דרך חכמה שלא ירגישו ישראל כי באיבה יעשו בהם, ולכך הטיל בהם מס, כי דרך הגרים בארץ להעלות מס למלך... ואחרי כן צוה בסתר למילדות להרוג הזכרים על האבנים, ואפילו היולדות עצמן לא ידעו בהם. ואחרי כן צוה לכל עמו "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו"... וזה טעם מאמר האומרים למשה רבנו "אשר הבאשתם את ריחנו לתת חרב בידם" (להלן ה, כא), כי עתה יוסיפו בשנאתם אותנו, וימצאו טענה כי אנחנו מורדים במלכות ויהרגו אותנו בחרב לעיני הכל, לא יצטרכו עוד לעשות במרמה. (פ' שמות תשנ"ב)