ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 12 · פסוק 46

רש"י ד"ה ועצם לא תשברו בו, הראוי לאכילה, כגון שיש עליו כזית בשר וכו'. וטעמו של בעל "ספר החינוך" (מצוה טז) הוא: שאין כבוד לבני מלכים ויועצי ארץ לגרר העצמות ולשברם ככלבים, לא יאות לעשות ככה כי אם לעניי העם הרעבים. ע"כ. דומה שדברי "ספר החינוך" אינם עולים בקנה אחד עם דרשת חז"ל המובאת ברש"י. וצריך עיון. בהמשך דבריו שם עומד בעל ספר החינוך על המגמה הכוללת המונחת בריבוי מצוות מעשיות וטובע את משפטו המפורסם "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות", וזו לשונו: ואל תחשוב בני לתפוש על דברי ולומר, ולמה זה יצוה אותנו השם יתברך לעשות כל אלה לזכרון אותו הנס, והלא בזכרון אחד יעלה הדבר במחשבתנו ולא ישכח מפי זרענו? כי לא מחכמה תתפשני על זה, ומחשבת הנער ישיאך לדבר כן. ועתה בני אם בינה שמעה זאת, והטה אזנך ושמע, אלמדך להועיל בתורה ובמצוות. דע, כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עושה בהם, אם טוב ואם רע, ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות, ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ובכח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות. ע"כ. (פ' בא תש"ן) על עקרון זה ש"אחרי המעשים נמשכים הלבבות" העיר הרב חנן פורת בספרו "מעט מן האור" לספר שמות (עמ' 113): אין ספק שדברי בעל "ספר החינוך" נכונים מבחינה פסיכולוגית, אך האמנם ניתן להסתפק בדבריו ולראות בהם טעם בלעדי לכל המצוות המעשיות? הן לאור דברי "החינוך" נותרות המצוות המעשיות בבחינת אמצעי בלבד, ואין בהן ערך כשלעצמן. יתרה מזו: לדעת "ספר החינוך" עיקר תפקידן של המצוות המעשיות הוא לעורר את הלבבות בעצם עשייתן, וממילא אין לשלול מכל וכל גם את קיומן כ"מצוות אנשים מלומדה" ללא ייחוד וכוונה...

דומה כי אחרי ככלות הכל יש לבנות מעל ליסוד הנכון, שלפיו "אחרי המעשים נמשכים הלבבות", נדבך גבוה יותר, ולפיו אחרי הלבבות נמשכים המעשים. ריבון העולמים יצר את האדם עפר מן האדמה ונפח דווקא בעפר נשמת חיים. לפיכך נתבע האדם המורכב מגוף ונשמה לשתף בהשגותיו הרוחניות גם את גופו. וכדרך שחוויות רוחניות עזות העוברות על האדם, עשויות לסמר את בשרו ולהעלות דמעות בעיניו, כך אף נועדו המצוות המעשיות להביא לביטוי מוחשי את החוויה הרוחנית החופשת כל חדרי בטן ומתרוננת בבשר החי: "לבי ובשרי ירננו אל אל חי" (תהלים פד, ג). ע"כ.