ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 16 · פסוק 32

"למשמרת לדרתיכם". על תכלית השמירה לדורות כתב רש"ר הירש: ציווי זה בישר לדור המדבר, כי נדודיהם במדבר יגיעו לקיצם ויביאום אל תנאים נורמליים של חיי פרנסה. אולם, גם באותם התנאים הנורמליים ישמרו בלבם את לקח אכילת המן... גם אז יראו את מזונם רק כאותו 'מן', שה' נתן וחלק להם למנה. לפיכך תונח צנצנת המן 'לפני העדת למשמרת', כלומר, תישמר יחד עם שני לוחות העדות, המעידים על התורה שניתנה להם מתנה מיד ה'. מי שנתן את התורה, הוא הנותן את המחייה לחיי האדם למען יקיים בהם את התורה הזאת. מי שנותן מחייה לאדם, הוא שנתן גם את התורה המורה לאדם את דרך חייו. ע"כ. וכך סיכם רש"ר הירש את הלקחים הנלמדים מפרשת המן (פסוקים כ, כג): נסיונו של העם, בלוקטו את המן ששת ימים, העמיד אותו על יסודות דרכי הפרנסה היהודית והנחיל לו בקשר לכך לקח בעל חשיבות מרובה לדורי דורות. מגונות הן מידות העצלות, רדיפת הבצע, הקמצנות וקטנות האמונה המנוונת; משובחות הן מידות החריצות, ההסתפקות במועט, תכונת אדם השמח בחלקו ונהנה ממנו, בוטח בה' ומשליך עליו את יהבו...

בדומה לכך, הננו רואים, כיצד מובאים לידיעת העם, הלכה למעשה, פרטי אמיתות השבת אחד אל אחד. תחילה כאן משמעות השבת לגבי ימי המעשה שלפניה. בעוד שבימי המעשה אל לו לאדם לעשות את מלאכתו מתוך דאגה ליום המחרת, הרי שכאן נצטוו להכין לקראת יום השבת, והכנה זו תהא חובה על אדם מישראל המבקש את מחייתו. עלינו לדאוג לא רק לסיפוק צורכי הקיום האנושי, אלא גם הקיום היהודי, ומה שאנחנו מכינים, מעל ומעבר לסיפוק הצרכים האנושיים, בשביל קיום המצוות - אין התולעת מכלה אותו, והוא עומד תחת חסות השמירה של ברכת ה'. ע"כ. וראה מלבי"ם (לפסוקים ה, טז, יז ו־יט).