ברכת אשר על התורה · ויקרא · פרק 23 · פסוק 37

"אלה מועדי ה' אשר תקראו אֹתם מקראי קֹדש" וגו'. ברור ששני פסוקים אלה מוסבים על כל המועדים, ונחוץ להבין למה הוכנסו באמצעה של פרשת סוכות. (פ' אמור תשנ"ז) הערת הרב איתן שנדורפי שי': לשאלה זו נדרש רד"צ הופמן על אתר וכתב: חג הסוכות הוא מועד שלו הוקדשו מצוות מיוחדות שלא ניתנו להגשמה במדבר, בפרט החגיגות של שמחה ליד המקדש, כשאוחזים את אגודת הלולב ביד, לאות תודה על ברכת ה' באסיפת התבואה, והישיבה בסוכות לזכר החסות שקבלו מה' במסע במדבר. לחלק זה של חגיגת ימי סוכות היה מן הצורך ליחד השלמה לעצמה. ע"כ. לאמור: עכשיו, במדבר, תעשו את חג הסוכות רק בהקרבת אשה ומקרא קודש ואיסור מלאכה ביום הראשון וביום השמיני, אבל לא תשבו בסוכות ולא תקחו את ארבעת המינים, אבל "באספכם את תבואת הארץ", כלומר כאשר תבואו אל הארץ ויהיה לכם אסיף, אז תחוגו את חג ה' גם במצוות שנאמרו כבר וגם בלקיחת ארבעת המינים ובישיבה בסוכה.

בדרך אחרת תירץ בעל "אזנים לתורה" על אתר, וזו לשונו: שני טעמים עיקריים לחג הסוכות: האחד - שהוא המשך לראש השנה ויום הכפורים, וכן אמר רבי אליעזר בן רבי מרוס: למה אנו עושים סוכה אחר יום הכפורים? לומר לך שכן אתה מוצא: בראש השנה יושב הקב"ה בדין על באי העולם, וביום הכפורים הוא חותם את הדין. שמא יצא דינן של ישראל לגלות, ועל ידי כן עושין סוכה וגולין מבתיהן לסוכה, והקב"ה מעלה עליהן כאילו גלו לבבל (ילקוט שמעוני ח"א סוף רמז תרנג). וכל הפרשה הראשונה (מפסוק לד עד פסוק לו) מדברת אודות חג הסוכות מטעם גלות, להשלים את הכפרה של ראש השנה ויום הכפורים, ולפיכך נאמר בה: "בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה", רצונו לומר שבו גם חלים ראש השנה ויום הכפורים, שמטרה אחת לשלושה מקראי קדש אלו שבחדש השביעי. ולפיכך לא נאמרה בפרשה זו 'שמחה', כי מטעם זה גם חג הסוכות לימים נוראים נחשב. ומפני שזה הוא עיקר הטעם של סוכות לפיכך סיים: 'אלה מועדי ה''.

אבל לחג הסוכות יש טעם שני ממדרגה שניה, היינו "באספכם את תבואת הארץ", וצריך להודות לה' על כל הטוב אשר נתן לנו, ולפיכך: "ולקחתם לכם פרי עץ הדר וגו' ושמחתם לפני ה' אלהיכם". ולא רק לחג טעם שני הפוך מן הראשון, ולפיכך נאמר בתחילתו: "אך", רוצה לומר יש לחג הזה טעם אחר ההופך אותו 'מיגון לשמחה', אלא גם לישיבת סוכה יש טעם של שמחה וזכרון טוב: "כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים", אלו ענני כבוד. ע"כ. וראה דבריה של נחמה ליבוביץ בעיוניה לספר ויקרא (עמ' 361).

והוסיף עוד הרב איתן שנדורפי שי': בהמשך לדרכו של בעל "אזנים לתורה" שהחלק השני של מצוות חג הסוכות בא לבטא את חג הסוכות מצד היותו אחד מהרגלים, ניתן להוסיף שבכל הרגלים אנו מוצאים צד חקלאי: חג המצות חל ב"חדש האביב" (דברים טז, א), שהוא זמן הבשלת השעורים, ובו מביאים את ראשית קציר השעורים למקדש (ויקרא כג, ט-יד). חג השבועות הוא "חג הקציר" (שמות כג, טז; לד, כב), קציר החטים, ובו מביאים את ראשית קציר החטים למקדש (ויקרא כג, טו-כא). חג הסוכות הוא "חג האסיף" (שמות שם).

ואכן במצוות ארבעת המינים בחג הסוכות ציוותה התורה: "ושמחתם לפני ה'" (פסוק מ), בדומה לציווי להניף את העומר לפני ה' (פסוק יא) שבהקרבת מנחת העומר בחג המצות, ובדומה לציווי להניף את לחם הבכורים לפני ה' (פסוק כ) שבהקרבת שתי הלחם בחג השבועות. רואים אפוא שבכל אחד מהרגלים מצווה התורה מלבד מצוות הקרבת האשה, שהוא בעיקר קרבנות מהחי, גם על מצוה מיוחדת שנעשית לפני ה' במיני הצומח, כדי לבטא את העובדה שה' מצמיח לנו את היבול. חלק זה של מצוות חג הסוכות מבטא אפוא את מצוות חג הסוכות כחלק ממערכת הרגלים.