רש"י ד"ה וידבר משה וגו', אף על פי ששמע שמיתתו תלויה בדבר, עשה בשמחה ולא איחר. ע"כ. אילו אמר: בזריזות, ניחא, אבל בשמחה, מנא ליה? ואולי צריך לומר, על דרך המוסר, שבעצם עשייתו המיידית של משה רבנו ע"ה אין רבותא, הרי כל חייו מעידים שעשה רצונו של מקום ב"ה. הרבותא היא בכך שלא עירבב בעשייתו זו שום נגיעה אישית, ולו במחשבה, וזה אי אפשר אלא אם כן עשה בשמחה, ולא מתוך עצבות על מותו הקרב. ועוד: הביטוי "עשה בשמחה" במקום "הזדרז" מחזק את דעתי באשר להרגשה הראויה כאשר באים לנקום את נקמת ה' באויבינו־אויביו. כמה השתנו העתים, ושמא - האנשים? (פ' מטות מסעי תשמ"ז) וכבר נדרשתי באריכות לסוגיה זו בספר שמות (יד, כ).
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · במדבר · פרק 31 · פסוק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425