"נקֹם נקמת בני ישראל מאת המדינים" וגו'. והנה כבר נצטוו על זה למעלה (כה, יז) "צרור את המדינים" וגו', אלא ששם אין מסופר על ביצוע הצו. והנה אף על פי שמשתמע מכאן שהיה נחוץ צו נוסף, מדגיש רש"י כאן (ג ד"ה וידבר משה וגו') את זריזותו של משה בביצוע הצו חרף העובדה שמותו כרוך בו. (פ' מטות תשס"ב) וראה מש"כ שם (למעלה כה, יז).
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · במדבר · פרק 31 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רש"י ד"ה מאת המדינים, ולא מאת המואבים, שהמואבים וכו'. לא ידעתי למה אין רש"י מביא את דברי הספרי לפסוקנו - המדינים, דהיינו המתדיינים, המתייעצים, כלומר הנקמה אכן משניהם. (פ' מטות מסעי תשמ"ז)
וראה מה שכתבתי למעלה (כה, א). (פ' מטות מסעי תשס"ג)
"...תאסף אל עמיך". לשון הרבים שב"עמיך" תמוה, ולא ידעתי למה בא. (פ' מטות מסעי תשנ"ג, תשנ"ד)
ואכן אונקלוס מתרגם לשון יחיד - "לְעַמָּךְ". (פ' מטות תשס"ה) וראה מש"כ למעלה (כז, יג)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425