ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 12 · פסוק 12

"...והכיתי כל בכור". באשר לשאלה, אם גם בכורות נקבות מתו או דווקא הזכרים, הראה לי ר' עמיחי בן יעקב שי' המחלוקת בין המחבר והרמ"א באו"ח סי' תע, א בקשר לתענית הבכורות בערב פסח, ומה שכתב בעל "משנה ברורה" שם (סק"ג) שמכת בכורות היתה גם על הנשים, כדאיתא במדרש. ואכן מצאתי כך בשמות רבה (יח, ד). וגם שמעתי על בכורות נקבות צמות בערב פסח - באלזס. (פ' בא תשנ"ב) וראה מש"כ להלן (יב, ל ד"ה כי לא).

רש"י ד"ה כל בכור בארץ מצרים, אף בכורות אחרים והם במצרים. ע"כ. ולכאורה יש מקום לשאול, מה אשם "תייר" זה שצריך להיענש משום שהזדמן דווקא עתה למצרים? (פ' בא תשנ"א) וראה "משכיל לדוד" שנענשו גם הם כי היו שמחים בצרתם של ישראל. ומקורו בדברי רש"י לעיל (יא, ה ד"ה מבכור פרעה) ולקמן (יב, כט ד"ה עד). (הערת ר' חזקי פוקס שי')

רש"י ד"ה מאדם ועד בהמה, מי שהתחיל בעבירה תחילה, ממנו מתחילה הפורענות. ע"כ. אבל צאן זו מה חטאו? כלומר למה צריך היה להעניש גם את בכורותיהן של בהמות מצרים? (פ' בא תשנ"א) וראה רש"י למעלה (יא, ה) שכתב: לפי שהיו עובדין לה. כשהקב"ה נפרע מן האומה, נפרע מאלהיה. וראה דברי "משכיל לדוד" על אתר.

רש"י ד"ה ובכל אלהי מצרים, של עץ נרקבת ושל מתכת נמסת ונתכת וכו'. לשון הנקבה תמוה, שהרי הפעלים הללו מוסבים על "אלהי מצרים", אך כך אמנם לשון המכילתא דרבי ישמעאל (מסכתא דפסחא ז). (פ' בא תשס"ד)