ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 9 · פסוק 14

רש"י ד"ה את כל מגפתי, למדנו מכאן שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות. ע"כ. וראה אצל ר' אברהם ברלינר על אתר שמשער שיש כאן טעות סופר וצריך לקרוא: מכת ברד, כלומר אחד המדפיסים פתר ראשי תיבות מ"ב = מכת בכורות, והמשיכו להדפיס כך בלא בדיקה, והרי זה ממגרעותיהם של ראשי־תיבות. וראה גם בליקוטים שבסוף ספרו. נגד פתרונו של ר' אברהם ברלינר ז"ל מדברת העובדה שכבר בדפו"ר נאמר במפורש: מכת בכורות. (פ' וארא תשס"ג)

ורא"ם כתב בשם רבנו תם מאורלינש, שהגירסה היא "מכת בִּכּוּרוֹת" והיא מכת הברד, ונקראת כך על שם שלא הייתה המכה הזאת כי אם בדברים האביביים (המתבשלים בביכור), אבל "החטה והכסמת לא נכו כי אפילת הנה". וראה "גור אריה", "לבושי אורה" ו"באר יצחק". וראה גם ב"דיוקים" לר' פנחס וולף ז"ל. וראה הערה 69 בחומש "תורת חיים". (תשל"ד, תשל"ה, תשנ"ב, תשנ"ו, תשנ"ט) ובספר "הבנת המקרא" כתב ר' וולף היידנהיים על אתר: אבל לא ידענו שום צורך שהכריח את רש"י להשתמש בלשון כזה "מכת בִּכּוּרוֹת" במקום "מכת ברד" ולהכניס אותנו במבוכה. ועוד, שהרי כבר כתב רש"י למעלה (ד, כג) שמכת בכורות היא הקשה שבכולן. ועוד, שהרי הרב רבי יצחק בן רבי יהודה הלוי ז"ל בספרו "פענח רזא" הזכיר עדותו של מהר"ר אברהם ז"ל שראה בפירוש רש"י בכתב ידו והיה כתוב בו "מכאן שמכת מיתת בכורות" וכו', לכן ברור ש"מכת בכורות" כפשוטו. וראה רש"י ז"ל שאי־אפשר לפרש "את כל מגפתי" על מכת ברד, כיון שכתוב בו "אל לבך ובעבדיך ובעמך", והברד לא הכה כי אם הצמחים ובעלי החיים אשר היו בשדה דווקא, ולא בא אל לבו של פרעה כלל ולא בעבדיו, לכן הוכרח רש"י לפרשו על מכת בכורות דווקא, וקראה הכתוב בשם "כל מגפתי", ללמדך שהיא שקולה כנגד כולם. ופירוש לשון הכתוב "בפעם הזאת", היא כמו שתרגם אונקלוס "בזמנא הדא", ורוצה לומר בהזמנה הזאת המזומנת מעכשיו ולהבא, שסוף המעשה יהיה מכת בכורות. ע"כ.

וראה "שפתי חכמים" (אות ו) שנקט כרא"ם, שכוונת רש"י למכת ברד ולא למכת בכורות. ואמנם למעלה (ד, כג) פירש רש"י שמכת בכורות קשה מכולן, אבל זה רק בעיני פרעה שהיה בכור, אבל בעיני המצרים היתה חמורה מכת ברד שבגינה לא היה להם מה לאכול, ודומה שזה קשה, שהרי בה ניזוקו רק הפשתה והשעורה, ולא החטה והכסמת שהם מאכל אדם, ראה פסוקים לא-לב. (פ' וארא תשנ"ט)