ברכת אשר על התורה · ויקרא · פרק 8 · פסוק 14

"ויגש את פר החטאת" וגו' עד סוף הפרשה. קשה לי מה עניין יש בפירוט המדוקדק של מעשי משה רבנו ע"ה בקרבנות, והרי זה דבר חד־פעמי לחלוטין, ועדיין לא ראיתי, מי יעיר על זה. (פ' צו תשמ"ט) ובסיכום הפרשה ב"דעת מקרא" (עמ' קסד) כתוב: הגע עצמך, שהם (חז"ל) השוו את היום ההוא (השמיני למילואים) ליום שבו נבראו שמים וארץ: אותו יום היתה שמחה לפני הקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ (מגילה י ע"ב)... ולא עוד, אלא שבא הקב"ה והטיל על האדם שברא "בצלמו כדמותו", שיהיה כביכול שותף לו בהשלמת יצירתו, וגזר עליו שייגע למען השלמה זאת. הנה לא נגאלו אבותינו ממצרים אלא לאחר שהקריבו את קרבן הפסח; ולגילוי השכינה על הר סיני קדמו שלושה ימים של הכנות והטהרות; וגם לגילוי כבוד ה' במשכן ביום השמיני קדמה עבודה מרובה של בני ישראל, ובמיוחד של כהניהם. שבעה ימים רצופים הוצרכו הכהנים להתבודד מן הקהל בחצר אהל מועד ולהתקדש לקראת קיום תפקידם לדורות עולם. וציוה הקב"ה על הכהנים, שיעבדו את עבודתם באהל מועד בשלמות ללא כל סטיה ממה שנצטוו... הקב"ה מקפיד עם קרוביו, שהעבודה, שנצטוו לעבוד לפניו, תעשה בדיוק נמרץ כמו שהוא ציוה לעשותה. ע"כ. לאמור: הפירוט המדוקדק שבפרשתנו, אף כי מדובר במעמד חד־פעמי, בא להעצים את חשיבות השותפות האנושית בהשלמת היצירה האלקית וחשיבות הדיוק הנמרץ בפרטי הציוויים האלקיים לדורות עולם.

ועוד קשה לי, כיצד זה שירת משה בקודש בלא בגדי כהונה, שהרי לא נאמר בשום מקום להכין כאלה גם בשבילו. והנה רש"י (על־פי חז"ל) עונה על שאלה זו בפסוק כח - ששימש בחלוק לבן, והכל בא על מקומו בשלום. (פ' צו תשנ"ח)