רש"י ד"ה זאת חקת הפסח, בי"ד בניסן נאמרה פרשה זו. ע"כ. ולא ידעתי, מה ראה נותן התורה להפריד פרשה זו מן העיקר - פסוקים א-כח? (פ' בא תשנ"ח) וראה "משכיל לדוד" שבעוד הפרשה הקודמת נאמרה בראש חודש ניסן, פרשה זו נאמרה רק בארבעה עשר בו כדי שיהיה הזרוז בשעת מעשה.
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 12 · פסוק 43
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רש"י ד"ה כל בן נכר, שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים, ואחד גוי ואחד ישראל מומר במשמע. ע"כ. לפי רש"י, מלבד גוי שאסור באכילת הפסח, גם ישראל המומר לאיזו מן העברות נקרא בן נכר (ראה גם רש"י פסחים כח ע"ב ד"ה בן וזבחים יח ע"ב ד"ה בן), אבל להלכה הכריע הרמב"ם (הלכות קרבן פסח ט, ז) ש"בן נכר", שנצטוינו שלא להאכילו מבשר הפסח, הוא דווקא יהודי עובד אלילים. (פ' בא תשמ"ט, תש"ן, תשנ"ד, תשנ"ט)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425