ברכת אשר על התורה · בראשית · פרק 29 · פסוק 18

רש"י ד"ה אעבדך שבע שנים, הם "ימים אחדים" שאמרה לו אמו (למעלה כז, מד) וכו'. זה יפה, אך למה אין רש"י מפרש כך כבר למעלה בד"ה אחדים, ושם מוסיף רק מלה אחת - "מעטים", וזה היפך האמור כאן. (פ' ויצא תש"ן)

ואלו היה אומר: שבע שנים, כנגד ימים אחדים וכו'. היה זה פשוט יותר ואולי גם יפה יותר. וכך גם היה יכול לציין להלן (כ) לגבי "כימים אחדים", ומשום מה אינו אומר כלום. ואלו היה אומר שם כפי שאומר כאן, היה מתקבל יותר. וכל זה צ"ע. (פ' ויצא תשנ"א)

וראה גם שפתי חכמים (אות ג): דאם לא כן, איך עבר על מצות אמו. ודומה שלפי הערה זו עוד יותר קשה - והרי הוסיף עוד ז' שנים ואחר כך עוד ו' שנים בעבור המקנה, ואיה מצות אמו? ולכאורה מוטב בלא "גזירה שוה" זו, אף כי מדברי חז"ל בבראשית רבה (ע, יז) היא. (פ' ויצא תשנ"ד) ור' רא"ם שנתכוונה רבקה לימים מועטים ממש, ולא עבר יעקב על מצות אמו כיון שבאהבתו את רחל היו עבורו השנים כולן כ"ימים אחדים". ור' נחלת יעקב שבגלל רמאותו של לבן הוכרח להתעכב עוד כדי שיתן לו גם את רחל, ומכיון שנולד יוסף הבכור לרחל, שהוא שטנו של עשו ולא היה ירא עוד ממנו, חזר אף קודם ששלחה אמו לקחתו.

משום מה סברתי תמיד שהכוונה - ימים מעטים ממש, ולא "ימים" כפי שפירש רש"י למעלה (כד, נה), והנה הפס' "תוחלת ממושכה מחלה לב" (משלי יג, יב) ששפתי חכמים (אות ד) מביא, באמת מראה על כיוון אחר. (פ' ויצא תשנ"ו)

שם. ...ותדע שכן הוא, וכו'. הוכחתו של בעל שפתי חכמים (אות ג) אינה הוכחה, לכאורה, שהרי לשם שידוך מותר לרדת לחו"ל (רמב"ם מלכים ה, ט) ואף אין מקום לחשוש לכיבוד אב ואם. ומכל מקום, בלי המדרש הייתי אומר שבשימוש במלים זהות יש יותר אירוניה עצובה מאשר רמז ונבואה של רבקה. שכן אמנם מצינו "ימים" במשמע שנים, אבל קשה למצוא "אחדים" במקום שבע. אע"פ שבוודאי לא שלחו את יעקב למסע ארוך כזה ל"ימים אחדים" במשמע שבע שנים. וצ"ע. (פ' ויצא תשמ"ט)