ברכת אשר על התורה · דברים · פרק 29 · פסוק 10

"...מחֹטב עציך" וגו'. מתרגם אונקלוס "מלקיט אעך", אולי הוא רואה במלקט העצים דרגה עוד יותר נמוכה מכורת העצים. מכל מקום השינוי בתרגום תמוה. (פ' נצבים וילך תשמ"ט) הערת ר' רפאל בנימין פוזן שי': לעיל (יט, ה) תרגם אונקלוס "לַחְטֹב עצים" "לְמִקַץ אָעִין" לשון קציצה, ואם כן מדוע תרגם כאן "מֵחֹטֵב עציך" "מִלָּקֵיט אָעָךְ", כלקיטה? לדעת "שדה ארם" הסופרים השתבשו והפכו סדר האותיות ונכון לגרוס "מִקָּטֵל אָעָךְ" שגם הוא לשון קציצה דוגמת "דקטל אספסתא" (שבת עג ע"ב), "קטלי קני" (סנהדרין לג ע"א). אבל אחרים דחו דבריו, שאם כן למה לא תרגם בלשון "קצץ" כתרגומו לעיל? ו"מרפא לשון" השיב ש"לְמִיקַץ", כריתת עצים וקציצתם, הוא אכן התרגום המתבקש. אולם בפסוקנו "מֵחֹטֵב עציך עד שֹׁאֵב מימיך" המדבר בפחותים שבעם, תרגם "מִלָּקֵיט אָעָךְ", כי לקיטת ענפים דקים אופיינית לעניים בעוד ש"לְמִקַץ", כריתת עצים, רומז לעשירים שבידם לכרות יערות. והגאון ר' אביגדר נבנצל שליט"א השיב בדרך אחרת: לפי חז"ל "חוטב עציך" הם כנענים שבאו להתגייר בימי משה ונתנם לחוטבי עצים ושואבי מים (רש"י). לכן לא תרגם בהם ככריתת עצים, כי פעולה זו נעשתה במדבר לצורך המשכן ולא נתנוה להם. וראיה לדבריו מתרגום יונתן בן עוזיאל שביחס לגבעונים תרגם את הכתוב "וְלֹא יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד וְחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם" (יהושע ט, כג) "וְלָקְטֵי אָעִין", אבל את הכתוב "וּבְקַרְדֻּמּוֹת בָּאוּ לָהּ כְּחֹטְבֵי עֵצִים" (ירמיה מו, כב) תרגם "לְמֵיקַץ אָעֵי", וכעין זה כתב "ביאורי אונקלוס". (מתוך ספר "פרשגן" - ביאור חדש לתרגום אונקלוס - בכתיבה)