שד"ל על דברים · פרק 16 · פסוק 10

מסת נדבת ידך: מנחם בן סרוק בערך מַס (ויהי למס עובד, וחבריו) כתב: ויתכן להיות מגזרתם מסת נדבת ידך, כמו מתנת נדבת ידך. ודונש בן לברט תפש אותו וכתב: ולַדמות אֱלֵי מַס הוא חומס. ופירש מסת על פי לשון ארמית. ורש"י ורשב"ם ורמבמ"ן הלכו אחריו, ורשב"ם כתב גם הוא כי המדמה מסת אל מס הוא חמס. ועם כל זה נראין לי דברי מנחם כי מִסַּת הוא מענין מַס, והדגש מורה (כדברי ראב"ע) על הנו"ן, והמלה משרש נָסָה, והוא תמורת שרש נָשָא, והוא מענין וישא משאות, וקרוב לזה תרומה מן הֵרִים, כי כשהקטן נותן לגדול אומרים שהוא מגביה הדבר. וגעז' גם הוא מדמה מִסַּת אל מס, אלא שהוא אומר כי זה וזה נגזרים מן מֶכֶס וּמִכְסָה, והביא לזה דוגמאות בלשון יוני ורומי, ולא גם אחת בלה"ק ואחיותיה. אבל מלת מסת הידועה בתרגום ובתלמוד (משתייך, מסתייה) ובלשון סורי, ענינה די ואינה מתישבת כאן אלא בדוחק. עוד נראה לי כי אולי אין המלה הזאת ארמית ממש, אבל היא מלה רומית שנכנסת בלשון ארמית בזמן בית שני, ועיקרה Satis.