שד"ל על דברים · פרק 8 · פסוק 4

שמלתך לא בלתה מעליך: לא חסרת חליפות שמלות עד שתבלה שמלתך על בשרך מבלי להחליפה, וכן רגלך לא בצקה מבלי מנעלים, כי ה' זימן לך כל צרכך (קליר'). לפי זה תבת מעליך מדוייקת, כי לא היה שלא בלו השמלות דרך נס, אבל לא בלו בהיותן על בשרם, עד שיצטרכו ללבוש בלואים, והנה מעלך פירושו בהיותן עליך, כמו עורי שחר מעלי, בעודו עלי.

בצקה: אין ענינו נפיחה, כי הבצק נקרא כך קודם שיחמץ (את בצקו טרם יחמץ), אבל הוא callo שדומה לבצק שנתקשה, והנה רגלך לא בצקה דומה למה שכתוב במקום אחר (למטה כ"ט ד') ונעלך לא בלתה מעל רגלך שהיו לך נעלים להחליף, ולא הוצרכת לילך יחף באופן שיבצקו רגליך. והנה הענין מפורש בנחמיה (ט' כ"א) וארבעים שנה כלכלתם במדבר לא חסרו שלמותיהם לא בלו ורגליהם לא בצקו, לא אמר שהיה בזה נס, אלא שלא חסרו דבר כי ה' סִפֵק צרכיהם.