ונתת את הברכה על הר גריזים: הנתינה היא בדבור, וכמו ונתן אותם על ראש השעיר (כדברי הרמב"ן), והנה לא היו לא הלוים ולא השבטים על שני ההרים, ככתוב ביהושע (א' ל"ג) חציו אל מול הר גריזים וגו' והנה היה הארון והלוים באמצע, וששה שבטים מזה לצד הר גריזים, וששה מזה לצד הר עיבל, פנו הלויים לצד הר גריזים ואמרו והיה אם שמוע תשמע, והפכו לצד עיבל ואמרו והיה אם לא תשמע, והנה בדבורם נתנו הברכה על הר גריזים והקללה על הר עיבל. ודע כי הר גריזים הוא מקום מרעה טוב ושדות ופרדסים, והר עיבל הוא סלע קשה ובלתי מצמיח, והנה בכל עת שיראו אותם יזכרו הברכה והקללה.
קריאה במקור
שד"ל על דברים · פרק 11 · פסוק 29
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Shadal first edition, Padua 1871
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001969139
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 39a4c656235d42c849e4e1440e06632e517ff53afe6fd87f64394eaf0a481066