ובהגיע תר אסתר וגו׳ אחרי הקדימו להודיענו מנהג המלך בנשיו. סיפר כי בהגיע הזמן מהפע׳ הראשונ׳ שבאה אסתר לפני המלך. לרוב ענותנותה אשר היה לה בטבע להיותה בת אביחיל אשר שמו מורה על מהותו. והיותו גדול בעמו ואבי כל חיל המדו׳ טובו׳. דד מרדכי. כי בשמו היה מתכבד מרדכי. וכן מרדכי היה מתכב׳ בשם דודו לשמם וטוב טעמם בעולם. וגם היתה לה הענוה במלאכה כי מרדכי לקחה לו לבת. והיה מההכרח שידבקו בה מדותיו לפי אהבת ההרגל והמנהג. לא בקשה דבר ולא שאלה מהגי תיקונים ומנות באשר היה מהמנהג לשאול. והיה הדת כי היו מחוייבי׳ לתת להן כאות נפשן. רק אשר היה אומר הגי שומר הנשים אותו היתה מקבלת. והבן כי פה הזכיר בשמירת הגי ולא שעשגז. להיותה בתולה בהחלט ותוך שנתה. כי היתה הפעם הראשונ׳ לבואה לפני המלך.
קריאה במקור
יוסף אבן יחיא על אסתר · פרק 2 · פסוק 15
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ותהי אסתר וגו׳ כי גזרו אומר היותה הנושא מכל חן וחסד שבעולם.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush Chamesh Megillot u-Ketuvim. Joseph ibn Yahya. Bologna: 1538
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001213870
- הערות המהדורה
- Catalog filename label: Perush Chamesh Megillot u-Ketuvim. Joseph ibn Yahya. Bologna 1538. Full edition title retained from the source document.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: dd0e7d89851f6636ba0d62f0ed179867743700c3d679009049429903502da7ca