יוסף אבן יחיא על אסתר · פרק 2 · פסוק 14

ולא היתה עומדת עמו רק בלילה ההיא. כי בערב היא באה ובבקר היא שבה למקומה אל יד שעשגז סריס המלך. נראה כי היו נוהגי׳ מלכי פרס כמנהג המלך שלמה ומלכי תוגרמה אשר יש להם ת״ק נשים ויותר בחצרם המיוחד הנקרא ציראייו כאשר אמרנו. והיה למלך שני סריסים ממש שרים לשמור נשותיו. והיה הסדר ביניהם לתת חלק מעונה לכל אחת מהנשים. ומחולקות כפי מספרן לימות השנה באופן כי לפחות היה נוגע עונה אחד לכל אחד בשנה אחד. והנשים אשר לא קבלו עונתן משנתן היו תחת שמירת הגי הסריס. והנשים הנבעלו׳ אשר קבלו עונתן היו באות אח״כ תחת שמירת שעשגז הסריס. ולכן להגי יחס שמירת הנשים. ולשעשגז יחס שמירת הפילגשים כי לשון פילגשים סתם. ר״ל פלג שם. והוא לשון פלגה והפרדה. ולהורות בלשוננו הקדוש כי האשה הזאת הבלתי מקודשת לאיש הלז אשר בועל אותה אינה חלק אבר האיש ההוא כאשר היא אשתו. אבל היא בר פלוגתיה ונחלק׳ ממנו. ופה באחשורוש הלשון ההוא יורה הפלגה והבקיעה בנשים אשר נבעלו תוך שנתן. כי לא יורה היותם בלתי מקודשות לאחשורוש. כי לא היתה הדת ההיא ביניהם. וכלן היו שוות והיו נשותיו המיוחדות לו אף כי בראשון היתה אחת נכרת למלכה כמו ושתי או אסתר תחתי׳. ולא תבוא עוד אל המלך בשנה ההיא אשר קבלה עונתה רק אם יהיה במקר׳ שיחפוץ בה המלך ויקראה בשם. לאמר לסריסו הבא לי את הנערה פלונית אשר באה אלי ביום פלוני אלמוני כי אז לא ישמר הסדר עד יעבור מעליו החפץ ההוא וישוב הדבר אל סדרו הנכון.